“התרחקו מאנשים המנסים להמעיט בערך שאיפותיכם. אנשים קטנים תמיד עושים זאת. הגדולים באמת יגרמו לכם להרגיש שגם אתם יכולים להפוך לגדולים.” – מארק טוויין.
זה היה ליום בהיר אי שם בזירה הטכניונית, מספר שנים אחורה מהיום. בראש מורם, צעדתי לעבר משרדה של עדנה אדלר האגדית ובישרתי לה את אשר על ליבי. Alas! אני עוזב את הטכניון ונוסע למסע מינימליסטי במזרח הרחוק. לאחר שלושה שבועות במוסד המכובד, היה קשה להתווכח עם אשר העיינים רואות. אין סיכוי שאני הולך לעבוד כמו חמור עבור תוכנית גאונית של מישהו אחר. אני נצר לעדה הטוניסאית, אחרי הכל.
הסתובבתי לי בטכניון מדי יום וראיתי את כל אותם רובוטים הרצים מהיכל להיכל, ממבחן למבחן. הם בכו שרע להם, שמשעמם להם, הם נטלו רייטלין וחלקם אף נהג להגיע לשיעורים עם כמה כוסות קפה וקולה בשביל לעמוד בסטרס העצום. וכל זה בשביל מה? בשביל לקום כל בוקר בלחץ ולהזדרז לעוד שמונה שעות בתא משרדי קטן וסטטי. אבל העיקר ‘התואר’ והכסף שעתיד לבוא. חלומות ורוח יוצרת איבדו מקומם בחברה לטובת פנסיה טובה ובטחון. אני כאן כדי להראות לכם שישנן דרכים אחרות. שהמסלול האקדמי הוא מיושן ומיותר עבור רובנו.
היה נראה כי הטכניון מתחלק לשתי קבוצות – האחת (הרבה פחות מ1% מסך הסטודנטים) מורכבת מחבר’ה נהדרים החולמים לתרום ממוחם למדע ושואפים לפרסי נובל. הקבוצה השניה, המורכבת מכל השאר, מתהדרת לה בקרבנות בכיינים הקמים כל בוקר מפחד ולא מתשוקה ונעשים לעבד של השגרה והשעמום. המאמר הזה מופנה בעיקר לקבוצה השניה, אם כי אין בי ספק שגם הקבוצה הראשונה תוכל להפיק ממנו ערך רב ולקדם את הקריירה שלהם בצורה יעילה יותר.
היה נראה שילדים בני 22 שלא יודעים מה הם באמת רוצים, פשוט מטפלים בתסמין ולא במחלה ובמקום למצוא מה הם באמת רוצים, מוצאים באוניברסיטה לגיטימציה להסתתר עוד 3-4 שנים בהיכלי מבחנים בלי שיחשבו עליהם בחוץ שהם “לא עושים עם עצמם כלום” – ובסופו של דבר מוצאים עצמם בסוף התואר בנקודת ההתחלה, עם אותה מחלה רק במצב מחמיר יותר. אני לא מדבר על הטכניון בפרט, אלא על השכלה אקדמית בכלל.
גילוי נאות: אני עדיין לא מליונר או מפורסם (עדכון: אנשים מזהים אותי ברחוב בזכות הספר ״יש לך ציצי קטן״!), אך הצלחתי ליצור לעצמי חיים מדהימים ללא שום תואר אקדמי או אפילו בגרות מרשימה. כיום אני חופשי לחלוטין פיננסית בגיל עשרים ומשהו והחיוך לא יורד מהפנים. אני באמת באמת מאמין שלמעט מקרים באמת יוצאי דופן, כל אדם עם IQ סביר יכול לבצע שינוי מסיבי לטובה בחייו – אם רק יבחר בכך ויפעל.
מה יש לך נגד השכלה אקדמית?
אין לי שום דבר נגדה.
אני חושב שהאוניברסיטה היא מקום נהדר להרחיב את הידע, לפתח יכולות חברתיות, להיחשף לרעיונות חדשים ולמעשה אף הכרחית לאנשים אשר חלומם ושאיפתם הגדולה היא לעסוק במקצועות אשר דורשים דיפלומה, כמו כירורגיה או משפטים. אך הקשר בין הצלחה פיננסית לבין הכלים אשר נלמדים באוניברסיטה הוא מקרי בהחלט. אני טוען שתוכלו להשיג תשואה גבוהה יותר עבור השקעתכם בזמן וכסף אם תוותרו לחלוטין על השכלה אקדמית לטובת נתיב אחר, פרקטי הרבה יותר.
על איזה נתיב אני מדבר?
נתיב של לימוד עצמי. נתיב אשר ימקסם את סיכוייכם להצלחה בחיים. נתיב אשר יצייד אתכם באוסף כישורים כזה היאפשר לכם לחייך בזמן מיתון, בעוד אותם קרבנות ינגבו את הטוסיק עם הדיפלומה האקדמית ויתחננו לעבודה. סיכוי גבוה שאתם תהיו אלה שיוכלו להציע להם עבודה. תיאלצו להיות המורים של עצמכם, כי לאף אחד באוניברסיטה לא באמת אכפת כמה מאושרים או מסופקים מהחיים תהיו. אני מדבר על השכלה מסוג אחר לחלוטין, כזו שאינה קשורה כלל להצלחה אקדמית. 100 בחדו”א שקול בעיניי ל0 בחדו”א. שניהם חסרי משמעות בנתיב הזה.
לאוניברסיטה יתרונות משלה, אך נדיר ללמוד בה כלים שימושיים לחיים. לעזאזל עם הציונים, אנחנו רוצים הצלחה בחיים. למה לנו לבזבז את השנים הכי יפות, שמחות, פוריות, כיפיות, אנרגטיות ומרגשות בחיים שלנו אחר מרדף מטופש אחר ציונים, מספרים קטנים וחסרי חשיבות בטווח הרחוק?
אינפלציה אקדמית
על מה אני בדיוק מדבר? אני אספר לכם.
בשנים האחרונות היו לי כמה חברות אירופאיות, ביניהן הולנדית מקסימה מאסמטרדם אשר נמצאת כרגע בעיצומו של התואר השני שלה, ורקדנית צרפתיה אשר באמתחתה שלושה תארים אקדמאים שונים. שתי הבנות הללו התפארו בישבנים עסיסיים, נסיון אקדמי עשיר ותעודות מרעישות, אך מצבן הכלכלי היה בכי רע. מדוע?
אין להן עבודה.
במדינות מערב אירופה הנאורות עלתה על פני השטח תופעה מעניינת. כמו אצלנו כאן, מרבית התושבים פונים לנתיב ההשכלה האקדמית מיד בהגיעם לגיל המתאים. מה שקורה בפועל הוא שיש יחס לא הגיוני של ‘משכילים’ אל מול מקומות עבודה ונוצר מין מירוץ חימוש חסר תקווה עבור מקומות העבודה המעטים שיש.
תואר ראשון חשיבותו שם שקולה לתעודת בגרות, וכיום תואר שני הוא ברירת המחדל למי שמעוניין למצוא עבודה בחוץ. אם המגמה תמשיך, אני צופה מצב של יבשת שלמה המתפארת בדוקטורים מובטלים. המצב דומה מאוד גם בישראל (אמנם בהילוך אחד אחורה, תואר ראשון הוא ברירת המחדל, עדיין לא שני) והמסר ברור:
המדינה לא זקוקה לעוד עורכי דין, רואי חשבון, מנהלי עסקים, מורים, מהדנסים ושאר ממלאי משבצות במקומות העבודה. המדינה זקוקה למקומות עבודה ויזמים צעירים שייצרו אותם.
אם אינכם מעוניינם לסיים את התואר הראשון ולגלות, כמו רבים וטובים אחרים, שאין עבודה בשוק וש’עבדו עליכם’ – המשיכו לקרוא.
החלבן מול המהנדס
לא מזמן בהסטוריה האנושית, כמעט כולם היו עצמאים. איך לא? הכלים היו זולים. החלבן, האופה, הנפח – כולם פרנסו את משפחותיהם בעזרת הכישורים האישיים שרכשו בעצמם וסביר שמעטים האנשים להם היה רצון או צורך לעבוד אצל מישהו אחר. הכל השתנה עם עלייתה של המהפכה התעשייתית והיווצרותם של כלי עבודה (מכונות) גדולים ויקרים. לאט לאט נוצרו להם תאגידים אשר עושים את אותה העבודה בקני מידה מפלצתי. לאדם הפרטי לא היה סיכוי להתחרות בהם בעצמו – וכך נוצר לו עולם של שכירים.
לשמחתי הרבה, הכל משתנה אל מול עינינו מדי יום עם עלייתו של העידן הדיגיטלי. הכלים חזרו להיות שוב זולים מאוד לאדם הפרטי (לפטופ?) ובשנים האחרונות נוצרה מציאות של פרילנסרים ואנשי עסקים קטנים המפרנסים את עצמם מכל מקום בעולם דרך האינטרנט. ימי החלבן והאופה חזרו ובגדול. המצב במדינות אחרות בעולם בולט הרבה יותר מבישראל, אך שלא יהיה לכם ספק שזה ישתלט גם כאן. זה רק עניין של זמן וכל המתכחש לכך – סופו אבדון פיננסי.
בעולם דיגיטלי שכזה, מערכת החינוך האקדמית המיושנת כבר לא רוונטית כלל. אין יותר צורך בתארים אקדמים שיכניסו אותנו כשכירים בבתי העסק הגדולים, במיוחד עם עלייתן של הרשתות החברתיות והחשיפה התמידית להזדמנויות מכל עבר. בעולם שכזה, לאף אחד לא אכפת אם יש לכם תואר ראשון בתכנות כל עוד אתם יודעים לתכנת ויש לכם שם טוב בתחום. איך בונים לעצמכם שם טוב בתחום? תכף תראו.
בארצות הברית זה כבר קורה: רואי חשבון, תכנתים, אנשי מכירות, רק תבחרו מקצוע, מדי יום היצע מקומות העבודה מצטמצם עקב מעבר למיקור חוץ דרך האינטרנט לפרילנסרים ממדינות עם מטבע חלש יותר (הודו ופיליפינים, לדוגמא). מיקור חוץ (Outsourcing) מביא לנפילתם של מקצועות עבודה שלמים במדינות מערביות והמגמה גדלה מדי יום.
שוק העבודות הרשמי מול שוק העבודות הלא-רשמי
אתם הולכים להיות בהלם מהנתונים הבאים.
על פי נתונים ממקורות מהימנים (CNN, CBS, NPR), בערך 80 אחוז מכל מקומות העבודה מאוישים באופן לא רשמי. מה זה אומר? שרק אחוז קטן מהעבודות מאוישות על ידי הפורמט הקלאסי של שליחת קורות חיים לכתובות המופיעות על מודעות דרושים.
כן, קראתם נכון. 80 אחוז. שמונים אחוז ממקומות העבודה מאוישים על ידי המלצות פה לאוזן, קשרים חברתיים, “קומבינות” כמו שאנו הישראלים נוהגים לומר.
זה די הגיוני.
מהשנתיים-שלוש שלי בתחום העסקי למדתי שהשיווק הכי חזק הוא referral – פה לאוזן. אחרי הכל, קורות החיים בסך הכל באות לעזור לעסק לסנן את אלה המתחרים על מקום העבודה ולמקסם את הסיכוי לבחור עובד טוב. ברגע שמישהו עם שם טוב מתוך החברה ממליץ על מישהו אחר למלא משבצת מסוימת – היו בטוחים שהבוס יעדיף את אותו המישהו, גם אם אין לו שום תואר, על פני מישהו אחר שכל שבאמתחתו הוא דף לבן עם ציונים. העולם הזה כולו עובד סביב קשרים חברתיים.
מה אני מציע?
שהROI (תשואה עבור השקעה) שלכם יהיה גבוה הרבה יותר אם תפקסו את האנרגיה והזמן שלכם ביצירת כישורים מתאימים ובניית הרשת החברתית שלכם, מאשר רביצה חסרת ישע בהיכלי מבחנים ותלונות מעוררות רחמים על כמה שהלימודים קשים והחיים אכזרים. פוקוס על השוק הלא רשמי (ה80%) לא רק שמעלה משמעותית את היצע העבודות, אלא גם מקטין משמעותית את התחרות, שכן רוב האנשים פונים למסלול האקדמי ומתחרים ביניהם בעיקר בשוק הרשמי – 20% ממקומות העבודה. ברוכים הבאים לגן עדן תעסוקתי.
הקשרים החברתיים שלכם הרבה, הרבה, הרבה יותר חשובים מהציונים שלכם בחשבון דיפרנציאלי ואינטרגלי.
איך להצליח בחיים: מה ללמוד אז?
הכל טוב ויפה עד כה, אך מה הם באמת הכישורים אותם כדאי לכולנו ללמוד על מנת למקסם את סיכויי ההצלחה שלנו בחיים? התשובה פשוטה ממה שאתם חושבים.
מכירות
מילים לא יתארו את חשיבות היכולת שלכם למכור. חלקכם לבטח מעלים תמיהה כעת: “אתה רוצה שאני אהיה איש מכירות?!”
היפטרו מתדמית איש המכירות המגעילה השוכנת לכם בראש. אני לא מדבר על זה. מכירות מתבצעות מדי יום, ולאו דווקא בהקשר העברת כספים בין ידיים. כשאתם מתחילים עם בחורה ברחוב, אתם למעשה מוכרים לה את המוצר: אתם. כשאתם יושבים בראיון עבודה, אתם למעשה מוכרים למראיין את המוצר: אתם. כשאתם מבקשים מההורים שלכם את המפתח לרכב בגיל 17, אתם למעשה מוכרים להם את מוצר, ניחשתם נכון, אתם.
היכולת למכור תביא אתכם רחוק בחיים. שמתם לב שאנשים מצליחים הם לעיתים קרובות אנשים המצליחים בכל התחומים בחייהם? הם יודעים למכור היטב. הם יודעים מה לומר, למי לומר, מתי לומר ואיך לומר כדי למקסם את יעילות הניווט שלהם בעולם החברתי מסביבם ולמכור את רעיונותיהם ויכולותיהם על מנת להתקדם. את עקרונות המכירה אפשר להחיל כמעט בכל תחום והיכולת למכור ביעילות היא זהב.
שיווק
כנ”ל, הוציאו מראשכם את תדמית איש השיווק הממולח. אני לא מדבר על זה.
שיווק הוא היכולת שלכם לחשוב במונחים של היצע, ביקוש ולחשוף את המוצר שבידכם בצורה יעילה אל מול לקוח פוטנציאלי. גם כאן, זה לאו דווקא מתבטא בפן העסקי הקלאסי העולה באופן אינואטיבי כאשר מועלת המילה שיווק. אם יש לכם ממוצע 90 במדעי המחשב אך יש לכם 0 יכולת לשווק את עצמכם – כמה רחוק אתם חושבים שתוכלו להגיע? המוצר שלכם (במקרה הזה, אתם) לא שווה כלום כל עוד הגורמים הנכונים לא נחשפים אליו.
יכולת שיווק ומכירה טובות יעזרו לכם ללמוד את הצד העסקי של התחום שלכם – ומשם השמיים הם הגבול.
ודרך אגב, הסיבה שרוב החבר’ה הצעירים הולכים לאוניברסיטה היא מכונת השיווק המשומנת של המוסדות להשכלה גבוהה, שלא תטעו בקשר לכך. עד כדי כך היא עצמתית.
היכולת ליצור קשרים חברתיים
זו נקודה מעט טריקית, ולתקופת הילדות שלכם יש משקל גדול מאוד בכל הקשור אליה.
היכולת שלכם לפתח ולטפח קשרים חברתיים (האינטלגנציה החברתית שלכם) קשורה הדוקות בכמות ואיכות האינטרקציות שלכם כילדים, בתקופה בה המוח שלכם מתעצב מדי יום וחיבורים סינפטיים במוח מתנתקים עד אשר האישיות שלכם מתעצבת עם הבגרות. זו בדיוק הסיבה שרבים הם הפסיכולוגים אשר מגדירים את מגרש המשחקים בבית הספר כבית הספר האמיתי לחיים, ולא את הכיתה ושאר המקצועות היבשים. אני מסכים איתם במאה אחוזים.
ילדים אשר גדלים במשפחות אוהבות ומטפחות גדלים להיות חברותיים, ישרים ובטוחים מאוד בעצמם. סיבה נהדרת למזרחיים לצהול בגאווה. אך אני בהחלט חושב שניתן לשפר משמעותית את היכולת לטפח קשרים חברתיים, גם אם הילדות לא הייתה משהו. הדרך? אינספור אינטרקציות אנוש ו’כשלונות’ חברתיים. צאו החוצה כמה שיותר, וחשבו על כל אינטרקציה כמחדד חברתי וכהשקעה שלכם בעצמכם לטווח הארוך.
היכולת הזו קשורה הדוקות גם למכירות ושיווק שציינתי למעלה, וגם תעזור לכם משמעותית להיקשר עם האנשים הנכונים ולמצוא מנטורים ואנשים בעלי כוח, ידע והשפעה אשר ישפיעו על הצלחתכם ואיכות חייכם לטובה. It’s all about human relationships.
כושר מנהיגות
אם תחשבו על זה, אלה בתקופות קדומות אשר זכו לאוכל רב היו מנהיגי השבט. הם זכו לתהילה ותמיכה מקומית והדבר לא מקרי. הם סיפקו ערך רב לשבט בכך שהנהיגו אותו ונגעו בכמה שיותר חיים כתוצאה מכושר המנהיגות שלהם ואני מבטיח לכם שהיכולת שלהם למכור היתה גם היא גבוהה (אחרי הכל, היכולת למכור היא חלק אינטגרלי מכושר מנהיגות). הדבר לא שונה גם היום, כשכסף שקול לאוכל. עוד על כך בעוד מספר רגעים – ב”סיפוק ערך: לגעת בכמה שיותר חיים”.
האוניברסיטה היא איזור לא רע לפיתוח כושר מנהיגות, אך הבעיה היא שהחלוקה לקבוצות שם בדרך כלל נתפשת כמשהו לא רציני בעיני הסטודנטים, לפחות לא כמו ‘תחת אש’ בעולם האמיתי’ – כמו בעולם העסקי, או אפילו במגרש המשחקים השכונתי. תוצר לוואי חיובי של פיתוח כושר מנהיגות יהיה הצלחה מסחררת עם המין הנשי. נשים נופלות בקלות לגברים אשר יודעים להוביל אותן כמו שצריך.
סתגלתנות
הכלכלה העולמית משתנה ומתפתחת בקצב מסחרר. רק הסתגלות לשינויים ולקיחת צעדים מושכלים בהתאם תמנע קריסה כואבת מתישהו בהמשך. זו אחת הסיבות שאני מצודד המון לטובת מסעות ארוכים בעולם. זו הסביבה הטובה ביותר ללמוד גמישות, סתגלתנות ואימוץ תפישה בריאה לחיים הלוקחת הכל בפרופורציות, כזאת אשר תאפשר לכם לקום לאחר נפילה, להתנער מאבק, לכוון מחדש ולהמשיך קדימה ברבעק.
ניהול פיננסי
לאלו מביניכם הלומדים ‘מנהל עסקים’ או ‘חשבונאות’ – כמה מהפרופסורים שלכם באמת מחזיקים תחתם עסק מצליח? כמו שחשבתי.
היכולת לנהל את עצמכם פיננסית בחיים חשובה מאין כמותה ומחזיקה באמתחתה את הכוח למנוע מכם מפלות כואבות בעתיד, המנעות מלחץ מיותר, וקידום מטרותיכם ומטרות משפחותיכם בצורה יעילה יותר לאורך החיים. לעזאזל, היכולת לנהל את עצמכם פיננסית בחיים יכלה להציל לא מעט נישואין לאורך ההסטוריה. טפחו את היכולת הזו ולא תתחרטו.
נקודות נוספות
- פתחו תשוקה אימתנית ללמידה לאורך החיים. אין מנוס מזה.
- למדו לפתח את היכולת להעריך אובייקטיבית בכל משימה מהו המאמץ המינימלי הדרוש כדי להפיק את התפוקה המקסימלית על מנת לייעל את זמנכם. ייעול זמן יעזור לכם להתקדם בצורה הרבה יותר מהירה. התמקדו בתוצאה ולא במאמץ. יעילות, יעילות, יעילות.
- עד שלא תשנו את התפישה בראש מזו של צרכן לזו של יוצר, העולם ימשיך להתאכזר אליכם פיננסית.
- למדו להשקיע.
- חשבו על עצמכם כמותג אותו אתם מטפחים, במיוחד היום בעידן הדיגיטלי. אתם רוצים שכשאנשים יחשבו על השם שלכם – יעלו אצלם רגשות של הערכה, אמון, עניין, אהבה ושמחה.
- זכרו כי אף אחד לא חייב לכם כלום. העולם לא חייב לכם משכורת וליקום לא מזיז אם תגוועו ברעב מחר. אחריות היא שם המשחק.
סיפוק ערך: לגעת בכמה שיותר חיים
“אתה מקבל את מה שאתה רוצה על ידי כך שאתה מעניק לאנשים את מה שהם רוצים.”
– אליס מקדאגל.
אלו מביניכם שקראו את המדריך שלי לבניית עסק אינטרנטי לבטח שמו לב כמה אני מטיף לתרומה לעולם וסיפוק ערך אינסוף. אם תשימו לב, המכנה המשותף של כל הסקילים שציינתי למעלה הוא שהם כולם עוזרים לכם לחשוף את הערך שיש לכם לתת לעולם לכמה שיותר אנשים ולמעשה לגעת בכמה שיותר חיים.
לצד אותם כישורי-בסיס, תיאלצו למצוא או לפתח כישור אחר אותו תמנפו באמצעותם. כתיבה, לדוגמא. יש לא מעט מקרים של סופרים מוכשרים ומרוששים לחלוטין. המוצר שלהם משובח, אך היכולת שלהם לחשוף אותו לקהל היעד ולגרום להם לקנות אותו שואפים לאפס ולכן הם מרוששים.
הזמן שלכם שווה הרבה, הרבה יותר כשאתם מנצלים אותו ללימוד אותם כישורי בסיס (לצד התחום המעניין אתכם באמת, אותו תמנפו) שימושיים אשר אחראים ישירות לכמות החיים בהם תגעו וכך בעצם למידת התרומה שלכם לעולם. לא תלמדו את הדברים האלה באופן פרקטי בשום אוניברסיטה. במקרה הכי טוב תלמדו חלקי תיאורטי, אך אדם לומד בצורה הטובה ביותר בחזית, תחת אש, עם ידיים מלוכלכות ואינספור כשלונות תחת השרוול.
מה שאתם רוצים זה נסיון עשיר והוכחות בשטח המגובות על ידי המלצות מאינספור אנשים מקושרים באותו תחום בו אתם בוחרים. את אותו נסיון והוכחות בשטח תשיגו הרבה בזכות הידע שתצברו בשיווק ומכירות לצד טיפוח הכישור העיקרי שלכם – כתיבה, שירה, ביזנס, עיצוב גרפי, יח”צ, וואטבר.
חשבו על כך – כמה ערך לשוק עוזרת לכם להעניק היכולת ללמוד כל הלילה למבחן חומר אשר תשכחו יומיים לאחר מכן גם ככה ולא תשתמשו בו אף פעם, או היכולת למלא פקודות? לא יותר מדי.
תמיד זכרו את הנוסחא: געו בכמה שיותר חיים וכך תגעו בכמה שיותר כסף.
עצה: זהו את מה שאתם טובים בו (או טפחו דבר כזה מאפס), בדקו כי אנשים מעוניינים בו, הכינו ממנו מוצר (סדנה, ספר, אתר אינטרנט, שיחות ייעוץ, DVD, שירותי פרילאנס, וכו’) והשתמשו בידע שתרכשו בעקרונות שציינתי למעלה על מנת להפיץ אותו לכמה שיותר אנשים.
אבל אני מפחד מסיכונים..!
מיתוס ארור.
הסיכון האמיתי הוא ליפול לתבנית הפסיבית ומוכתבת מראש ולהתקדם בחיים ללא פיתוח וטיפוח היכולות אותן ציינתי למעלה. האין זה סיכון בעיניכם לעבוד עם אנשים אותם אתם לא מעריכים ומכבדים? האין זה סיכון בעיניכם לבזבז את שארית חייכם בתא משרדי קטן בעשיית משהו הגורם לכם לאפס סיפוק אישי, אושר או תחושת חשיבות? האין זה סיכון עבורכם לבזבז שנים על גבי שנים בעשיית משהו שאתם לא אוהבים בתקווה לקנות את החופש שלכם בגיל זקנה? הסיכון האנושי הוא עצום ואכזרי בעיניי.
נוסף על כך, אל תשכחו שהאוניברסיטה מכינה אתכם בעצם להיות בורג קטן במכונה הקפיטליסטית. בימים בהם לא מעט תפקידים עוברים למיקור חוץ בהודו וסין וכשתוכנות חדשות המסוגלות להחליף אתכם יוצאות לשוק מדי יום – בקלות תוכלו למצוא את עצמכם מחוסרי עבודה. בכלל, כשכל פרנסתכם תלויה בשתי מילים (“אתה מפוטר”) – זה אומר דרשני. עם סיכונים כאלה, מי צריך את האיום הגרעיני מאיראן.
ולעולם, לעולם, לעולם אל תשכחו:
הסיכון הגדול מכולם הוא חרטה בסוף ימיכם. קיבלנו זמן קצוב ויקר ערך כאן על כדור הארץ, זכרו זאת והוקירו תודה על כך בכל בוקר בו אתם קמים.
“רק אלה שיסתכנו בללכת רחוק מדי באפשרותם לגלות עד כמה רחוק אדם יכול ללכת.”
– תומאס סטרנס אליוט.
רגע אחד! הסטטיסטיקה מראה שבוגרי תואר ראשון מרוויחים יותר!
נכון מאוד.
מה זה אומר? שום דבר.
הסטטיסטיקה במקרה הזה מחורבשת לחלוטין, שכן נתח האוכלוסיה שאינו בוגר תואר ראשון הוא סטטיסטית אינטלגנט פחות. רוב האנשים שלא עשו תואר אקדמי הם מלכתחילה אנשים שלא מסוגלים לסיים אחד והדבר לא מראה שום דבר על אלה שכן נמצאים באוניברסיטה ויכלו לבחור נתיב מוצלח יותר. רוב האנשים שפרשו במהלך התואר לא רק פרשו ממוסד הלימודים אלא גם פרשו מכל תהליך למידה כלשהו. איני מעודד אתכם לעזוב הכל, כמו ששמתם לב. אני מעודד אתכם להתחיל תהליך לימוד עצמי ממושך, בקצב הרבה יותר מהיר ואינטנסיבי מהקצב האקדמי.
אני בעצמי מעריץ נלהב של למידה. אני מחסל בערך שני ספרים חדשים מדי שבוע ומאמין שהשכלה היא הדבר החשוב ביותר להצלחה בעולם הזה. חשוב שתזכרו שכל מה שאתם לומדים במערכת האקדמית ניתן ללמוד לבד (במיוחד היום, כשהכל זמין באינטרנט), אך לא כל מה שתלמדו לבד “תחת-אש” ניתן ללמוד באוניברסיטה.
על למידה וכשלונות
“לא נכשלתי. בסך הכל מצאתי 10,000 דרכים שלא עובדות.” – תומאס א. אדיסון.
משעשע ועצוב לי כאחד לחשוב שכל כך הרבה אנשים פוחדים פחד מוות מכשלונות. אני חושב שזה איפושהו מתחיל בבית הספר, שם ‘מאלפים’ אותנו ושואבים מאיתנו כל רוח יצירתית, כזו הצומחת ופורחת מפרקטיקה וטעויות. אם נחשוב על כל בכנות, המוח האנושי לומד בצורה הטובה ביותר מטעויות, ‘תחת-אש’. תומאס אדיסון מתפאר בעשרת אלפים טעויות שונות עד אשר הצליח לגרום לנורה לעבוד. אני עצמי מתגאה בלא מעט נפילות אופנוע עד אשר למדתי לרכב כמו שצריך.
אין לכם מה לפחד מכשלונות, הם הכרחיים בדרך להצלחה. כשבניתי את העסק הראשון שלי, עשיתי את הטעויות הכי מגוכחות שבנאדם בתחום יכול לעשות. הן עלו לי בלא מעט משאבים, אבל הלקחים שלקחתי מהם חסרי מחיר. זו ההשכלה שלי ואני לא מתחרט עליהן לרגע. אם מה שאתה לומד תוך כדי כשלון יעזור לך בעתיד – זהו לא כשלון כלל אלא שיעור חשוב לחיים שהוא למעשה רק נקודת ציון בציר הזמן בדרך אל ההצלחה. כשהכל נראה רע, חשבו על תומאס אדיסון. כשלונות הכרחיים ללמידה. זו הדרך הקצרה ביותר להצלחה.
עצה קטנה להורים: בבקשה, בבקשה, בבקשה תנו לילדיכם להתבטא ועודדו אותם לטעות. תקופת הילדות היא התקופה המעצבת והמשפיעה ביותר בחייו של אדם ועצוב לי שבית הספר רוצח כל טיפת יצירתיות ורוח יוצרת השוכנת בילדים. הייתי צריך להיפטר לחלוטין מסגנון הכתיבה הנלמד בבית הספר כדי ללמד את עצמי סגנון כתיבה שבאמת מוכר. העולם משתנה מהר מאוד והמערכת הבית ספרית כל כך מיושנת.
היו בטוחים שכדורגל עם החברים יעזור לבנכם הרבה יותר מ100 בכתיב (כתיב? היום כולם כותבים במחשב) או תנ”ך. לא רק שבריאותו תשתפר משמעותית, הוא יפתח יכולות חברתיות, דבקות במטרה, יצירתיות, כושר מנהיגות ושאר ערכים חשובים תוך כדי משחק עם החברים. את כל זה אכסה בפוסט בפני עצמו, אבל אסכם ואומר שהדברים אותם אנו למדים מהחיים עצמם קשורים הדוקות להצלחה במאות מונים יותר מ’מאה’ במקצוע זה או אחר.
תעודת הבגרות שלי היא מופע ליצנות קוטבי בפני עצמה. תוכלו למצוא שם ‘עובר בקושי’ כמעט בכל המקצועות למעט הצטיינות באנגלית ומחשבים. הייתי לילד היפרקטיבי ומלא חיים, אך לעולם לא הבנתי מה רוצים ממני בבית הספר. חושבים שלמדתי ‘אנגלית’ ו’מחשבים’ בבית הספר? שלא תטעו לרגע. ההצטיינות שלי במקצועות האלה הגיעה מלמידה עצמית של תכנות ותרגום שירים וסרטים בזמני הפנוי. עד כך יעיל הוא הלימוד העצמי אל מול הלימוד המקובל.
היופי שבביזנס
נכון, להיות עצמאי לא מתאים לכולם. יש אנשים שכאילו נולדו שיובילו אותם, אך אין לי ספק שעם מספיק נסיון וידע – כל אחד יכול לפתח אצלו את התפישה של עצמאי, ומשם השמיים הם הגבול. את העצות שפיזרתי למעלה תוכלו להחיל גם אם אתם שכירים נרצעים וגם אם אתם פרילנסרים. יכולות שיווק, מכירה, מנהיגות ואינט’ חברתית יעזרו לכם בכל תחום בו תגעו, שלא יהיה לכם צל של ספק.
היופי הגדול בעסק משלכם הוא שתחת הארכיטוקטורה הנכונה – אתם יכולים למעשה ליצור ‘עץ כסף’, כזה שימכור ויכניס לכם כסף לקופה גם כשאתם ישנים או יוצאים לרכב על עזים במונגוליה. כל שקל או דקה שאתם משקיעים בעסק שלכם לא רק מתבטא בהכנסה חודשית גבוהה יותר – אלא גם מעלה את ערכו של העסק במוני מונים (לכל נישה יש את המכפלה שלה) אם וכאשר תרצו למכור אותו עבור סכום שמן.
ולאלו מביניכם המביעים סלידה מהמילה עסקים, חשבו על זה לעומק ותגלו שבכל תחום בו אתם עוסקים, אתם למעשה עוסקים בעסקים. גם אם אתם שכירים – עורכי דין, מהנדסים, רופאים, נערות פלייבוי, טכנאי קומקומים חשמליים – אתם למעשה חלק מארגון, עסק – מאחוריו יש אלמנטים מסוימים של סחר, מכירות ושיווק. העולם הזה מושתת על ביזנס וכך המין האנושי מתקדם.
אם נמאס לכם מהלחץ, המרירות והאומללות הקיומית שבעבודכם – הגיע הזמן שתשקלו להחליף מסלול – תהא זו דרך עצמאית או קריירה אחרת כשכירים. באמת שזה לא שווה את זה. אם אתם כבר במצב בו אתם קמים כל בוקר בהנאה צרופה – כל הכבוד. אתם דוגמא למופת.
דר. אקסה
וכדי להדגים בצורה פרקטית את כל אשר כתבתי עד כה, הרשו לי להכיר בפניכם את הרופאה שעובדת אצלי, דר. אקסה. בזמנו חיפשתי אדם עם יכולת מחקר חדה מאוד ונסיון מוכח בשטח. קיבלתי משהו כמו 50 קורות חיים למייל, כולם עמוסים במספרים ותארים שונים מכל מיני מוסדות לימוד בעולם. נתתי צ’אנס לכמה מהם, אך כולם נכשלו ולא עמדו בסטדנרט שהצבתי להם. האוניברסיטה לא הכינה אותם לעבודה בשטח. ואז הגיעה אקסה.
היא שלחה לי מייל מאוד אישי, קצר וקולע. בלי ציונים. בלי מוסדות לימוד. בלי כלום. אך מבעד למילים הצטיירה בעיניי בחורה רצינית, עניינית, חברותית, אמינה ובעלת יכולת חשיבה מרשימה. נתתי לה צ’אנס – ומאז הכל הסטוריה. כעת אני מבין – היכולות החברתיות שלה יחד עם היכולת שלה לשווק ולמכור את עצמה – יחד עם המוצר המצוין (היא עצמה והיכולות מחקר הנהדרות שלה) עבדו עליי, וטוב שכך.
אנחנו בקשר מדהים ויוצא דופן מאז והמשכורת שלה אצלי רק גדלה. רק מאוחר יותר היא קיבלה את הדוקטורט שלה ברפואה אך לא היתה לי בעיה להעדיף אותה לפני כן (כשהיא היתה בחורה צעירה ופשוטה) על פני שאר הרופאים והתזונאים ששלחו לי קורות חיים משעממות, יבשות וחסרי אישיות. היא עמדה מעל כולם.
חשבו כיצד אתם הולכים לעמוד מעל כולם.
אני רוצה להקדיש את המאמר לעידו גרינברג, אדם נהדר ושועל טלוויזיה — לאליעד כהן, גבר מהגברים, בן דוד יקר והבנאדם הראשון אי פעם איתו טעמתי את נפלאות חומוס סעיד בעכו העתיקה.
לפני מספר שנים שוחחתי עם אמו של עידו, חנה, אשר היתה למורה בבית ספרי – ואותה שיחה עדיין חקוקה לי בזכרון. היא סיפרה לי בגאוה איך ויתר על תואר ראשון בצעירותו בטענה שרק יעצור לו את ההתקדמות, למורת רוחם של בני משפחתו. כמעט כעשור לאחר מכן – הבחור יכול להתפאר ברפרטואר מרשים בעולם הבידור הישראלי. הוא היה לעורך הראשי של המירוץ למליון בעונה השניה ולקח חלק באינספור פרויקטים שנגעו בחייהם של מאות אלפי ישראלים.
טלפון מאליעד קיבלתי לא מזמן, לאחר זמן רב בו לא היינו בקשר – ושמחתי מאוד לשמוע ממנו עד כמה מחייכים אליו החיים. את כל האנרגיות, שמחת החיים וטוב-הלב שאני זוכר ממנו כילד ונער הוא ניתב לבניית מותג שלו עצמו והבחורצ’יק מסתובב בכל העולם כדי לקדם את ליין המסיבות ואת הסטארטאפ החדש שלו. הוא נוגע במאות אלפי אם לא מליוני חיים ברחבי העולם ועל כן זוכה להצלחה בהתאם.
שמים לב למכנה המשותף? ערך, ערך, ערך. תרומה לעולם ולחיים של אנשים אחרים. give, give, give – ורק אז take.
***
ולסיום, משעשע ואירוני ש’בחג החירות’ 2016 יותר אנשים מאי פעם עובדים במקומות עבודה שהם לא אוהבים, לומדים משהו שהם בכלל לא בטוחים שהם רוצים ונותרים עבדים לשעמום ולשגרה בגלל פחד ממלתעותיה האכזריות של החברה המערבית. מי ייתן והשנה הקרובה תהיה מלאה בריגושים, חוויות, הגשמה עצמית וח-י-ר-ו-ת אמיתית. כולנו נסיים באדמה, אז לפחות בואו נהנה כל הדרך לשם. חג שמח אנשים! ;)
- אני ובן דוד הרמנו עסק חדש של אטרקציות לאירועים. אני לא מעורב בהפעלתו היומיומית, אבל אם יש לכם אירוע בקרוב, תגידו שהגעתם דרכי ותקבלו הנחה יפה.
מיטל says
24 במרץ 2013 at 16:15איזה יופי של כתבה! כל מילה חקוקה בסלע! תודה! ;)
אדנה says
8 בינואר 2018 at 17:15המאמר מאוד עזר לי להבין יותר את עצמי ואת המקום שאני עוד בו .תודה רבה
אילון says
24 במרץ 2013 at 22:52מאמר מעולה כמו תמיד. באמת מעלה נקודות מאוד חשובות. לדעתי גם צה”ל יכול להיות מקום מצויין לפתח קשרים חברתיים, מנהיגות, ואחריות.
רגב אליה says
25 במרץ 2013 at 2:38לחלוטין, צה”ל מקום נהדר לכך.
בנוגע לקשרים חברתיים – חשוב גם לדעת לפתח את הקשרים הנכונים. אנשים עם הגישה הלא נכונה יכולים לא רק שלא לתרום לך אלא לפגוע לך משמעותית בהתקדמות. You are who you hang out with.
שלומי says
29 באוקטובר 2014 at 3:29זה בדיוק חלק “מהכשלונות” שהוא דיבר עליהם, כשזה קורה, את צריכה לומר תודה על הזדמנות ללמידה, ובנוסף זה יגרום להצלחה שלך להגיע מהר יותר… עצם העובדה שהיה לך קשר לא מוצלח, זה אומר שכבר הצלחת..
אנונימי says
25 במרץ 2013 at 14:01מאמר מדהים ובכלל בלוג מדהים. מזכיר את המיליונר בפיג’מה בנעוריו :)
סחטיין!
ניר says
26 במרץ 2013 at 6:34היופי שבחיים אין נוסחה ברורה איך להיות מאושר כל אדם הוא שונה, הקאצ’ הוא לאזן בין הרגש להיגיון. הרבה יגידו שגם זה לא נכון :)
דלית says
12 בספטמבר 2019 at 17:46חן ! חן ! מילים בסלע ! הגם שלהיות עצמאי צריך כישרונות לא רגילים ,והמון שיחות וריבים עם אלוהים שלא שכח אותי בעולמו ! והקציב לי משהוא מעוגת העולם הזאת 🤭🤔 אין ספק צריך עור של פיל לכל מה שכתבתה ! דלית הקטנה
עדן says
26 במרץ 2013 at 18:07ואו.
אני ממש מלאת השראה.
הרגע סיימתי לקרוא את הפוסט שלך ואני כולי בהתלהבות. קודם כל, תודה.
אתה כותב נפלא ובצורה קולחת ותענוג לקרוא,
וכשמוסיפים לזה את התוכן המעולה שלך זה הופך למוצר מושלם!
מעורר השראה, יצירתי, ערכי, חדשני.
אחרי כל ההתלהבות- שמי עדן אני בת 18
ועזבתי את ביה״ס לפני חודש וחצי
רגע לפני סיום תעודת בגרות ותעודת 12 שנות לימוד
בדיוק בגלל מה שכתבת בפוסט.
אני שגרירה של אירגון lead ומתעסקת הרבה בחינוך וחדשנות.
הפוסט שלך סיקרן אותי לשמוע עוד
על העשייה שלך ועליך ואשמח מאוד לקבל ממך תגובה.
שיהיה חג חירות שמח! עדן
רגב אליה says
31 במרץ 2013 at 20:19היי עדן,
אני מוכרח לציין שההודעה שלך עשתה לי את החג. כיף מאוד לקרוא.
מעניין אותי לשמוע למה עזבת את בית הספר חודש לפני הזמן ולא לפני כן אם את מוצאת הסכמה עם מה שכתבתי? ובכל אופן – כל הכבוד על האומץ. אני זוכר כמה קשה בגיל הזה לצאת נגד כולם. ספרי קצת על ארגון lead.
שיהיה חג שמח ונפלא ושוב תודה רבה על המילים.
עדן says
31 במרץ 2013 at 20:21אהלן רגב. קודם כל, באמת כיף לקבל ממך תשובה, וזכות לי שיכלתי לשמח אותך. הכתיבה שלך באמת עוררה בי השראה. אני עדיין מסתובבת עם מחשבה על מה שקראתי. לשאלתך- למה פרשתי בשלב כזה? קודם כל, לא פרשתי חודש לפני הסיום, פרשתי ארבעה וחצי חודשים לפני הסיום(פרשתי לפני חודש וחצי ויש עוד שלושה חודשים עד סיום השנה). דבר שני, גם שנה שעברה עמדתי בדילמה האם לפרוש והחלטתי לעבור מביהס רגיל לביהס דמוקרטי. אני חושבת שזה היה צעד מאוד חכם. אני מאמינה שלעזוב כי לא טוב לך או כי המערכת דפוקה זה לא סיבה מספיק טובה. אם המערכת דפוקה(והיא אכן דפוקה) צריך לשנות אותה. צריך לעזוב כי יש לך משהו טוב יותר לעשות בחוץ. ומשהו שיש לו בסיס. לא להמציא איזה תחביב מפעם ולהחליט בגללו לעזוב את ביהס.
אז זה לשאלתך
שיהיה חג שמח בנתיים ! עדן
עדי says
27 במרץ 2013 at 14:03קראתי את המאמר והאמת שרק בילבלת אותי יותר,אני בנק’ צומת ענקית בחיים שלי ואתה רק העצמת אותה
אז זה או שבאמת הרסת לי או שהצלת אותי מהטעות של החיים שלי
רגב אליה says
27 במרץ 2013 at 14:06התשובה תלויה באיך שתבחרי לקחת את מה שקראת.
אריק ציפקין says
5 באפריל 2013 at 15:44רגב הנהדר!
תענוג היה לי לקרוא את מה שכתבת, אני מודה שהתרגשתי.
אני כרגע צעיר, בן 17, אבל מוכרח לומר שעם התפתחות תפישת העולם שלי, כל מה שכתבת לא חידש לי הרבה.
אני זוכר עוד מאז נחיתתו של גאידמק בישראל, איך ששמעתי עליו משהו מעניין- הוא היה הומלס ועני מרוד, אך בגלל שלקח את עצמו בידיים, והשתמש נכונה *בקשרים* עם האנשים הנכונים, ויחד עם תעוזה רבה הוא הגיע לאן שהגיע (לא רלוונטי מה קורה איתו היום).
אני כרגע לומד בתיכון מעולה (תיכון למדעים ואומנויות בירושלים), אבל ללא מנוס אני מרגיש איך המערכת החינוך שלנו רקובה מבפנים וכמה עבודה יש לעשות. אני מקבל מוטיבציה עם כל בגרות מזדרגגת שאני כותב.
אשמח מאוד לדבר איתך ולשתף איתך במחשבות שלי על החיים העתידיים שלי דרך התצורה שהצגת (כלומר לא ליפול לתופעת העדר, אלא לרכוש את הכלים שהצגת וללמד אחרים איך לעשות זאת). האם יש לך פייסבוק? תודה
אילן המורה says
6 באפריל 2013 at 2:06תשמע, התשבוחות על המאמר מתעופפות, ותיאלץ לסלוח לי שאני זורם כעת עם העדר. מי ייתן ואצליח לאמן את תלמידיי, בין מבחן מיותר אחד לתרגיל להגשה שני, ליישם משהו מכל הדברים שציינת. עשית מיפוי די מקיף של הכלים שלהם נזקק אדם כדי למצוא משמעות ופרנסה בעולמנו הדיגיטאלי והמשתנה והשארת עליי רושם עז בכתיבתך הישירה והקצבית. יישר כוח!
בורג says
8 באפריל 2013 at 10:47אתה משתמש בשפה לא מובנת:
“ערך ערך ערך” – מה זה “ערך”? מאיפה אני קונה אותו וכיצד עושים בו שימוש?
GIVE GIVE GIVE – אל-נא תדבר בשפת עובדי אלילים בבקשה. ומה זה לעזאזל “GIVE”?
איך עושים את זה? הדברים היחידים שאני מחזיק עלי זה את הבגדים שלי, עקרונית אין לי בעיה לתת לך אותם אבל אז אשאר ערום וזה לא חוקי להסתובב ערום ברחובות. הבגדים שלי יספיקו בשביל שאוכל להיות מיליונר או לכל הפחות לחיות כמוך?
“מכירות, שיווק, היכולת ליצור קשרים חברתיים, כושר מנהיגות, סתגלתנות” – כמה בולשיט במאמר אחד.
איני אומר כי הנקודות הללו לא חשובות, לדעתי אתה צודק במאה האחוזים, אך אתה למעשה אומר “שמע, אתה צריך להיות מושלם, אם לא נולדת מושלם עדיף שתתאבד”. היכולת שלך לפתח את התכונות הללו בגיל 20+ שואפת לאפס, אלא אם תסכים לחיות 24 שעות ביממה בחוסר נוחות (ולמות מוקדם) ואם יהיה לך גב מאוד חזק מבחינה כספית, פסיכולוגית ורפואית, כולל מנטור שיראה לך בדיוק היכן לצעוד.
אתה יודע, כל המאמר שלך מסתכם בשאלה “מה?” בעוד כל הגולשים (ולא הרוב) מחפשים את התשובה לשאלה “איך?”.
חיים says
31 בדצמבר 2013 at 7:40אתה יודע ממש גרמת לי להתרעם על השטויות שאתה מדבר ואני לא יקלל אותך כי אז תנסה להחזיר לי אז אני יסביר לך את מה שרגב ניסה להגיד במאמר,
קודם כל אני לא יודע מי אתה אבל כנראה שלא הבנת מה אומרת המילה “ערך”, אז תחפש בגוגל, פתח מילון ותבין ש”ערך” זאת מילה שמתארת משמעות שאתה או מישהו אחר נתן לגורם כלשהו, זה יכול להיות שלילי או חיובי, אתה או מי שקבע את הערך מחליט.
בלי שום קשר המילה give פרושה “לתת”.
אולי זה נשמע לך מוזר הגיונית אבל ככל שתיתן מעצמך( לאו דווקא בגדים או כסף, זה יכול להיות גם זה או משהו פיסי אחר) אתה תראה שתקבל הרבה יותר ואני יסביר,
אם תלמד קצת מנהל עסקים תבין שכל מה שאתה תורם מטעם העסק משמש אותך כהחזר מס
אם אתה לא מכיר, בכל סוף רבעון חייב כל בעל עסק להגיש דו”ח שמציג כמה הוא הוציא וכמה הוא הכניס ומה נשאר לו רווח שהוא צריך לשלם מס למדינה( כן גם בעלי עסק משלמים מס). אז ככל שתתן יותר תשלם פחות. חוץ מזה שכמו שהוא כתב:”רוצה להשיג משהו? עזור לאחרים להשיג את מה שהם רוצים והם יעזרו לך להשיג את מה שאתה צריך” אם קשה לך לראות את זה ככה ולהאמין שזה נכון אז תשנה את הגישה שלך כלפי בני אדם ותראה שזה נכון, לא כולם חארות.
ודבר אחרון, רגב צודק ב100% לגבי שיווק, מכירה וקשרים חברתיים, לפעמים יותר חשוב את מי אתה מכיר יותר ממה אתה יודע, ואתה לא חייב לפתח את זה בגן, אם תקרא ספרים על כישורים חברתיים, גם אם לא היית מלך הכיתה בזמנך ואתה נורא ביישן, תצא קצת
למקומות עם אנשים ותתרגל את מה שלמדת, הכי חשוב, אם לא תטעה לא תלמד, ניסיון זה המורה הכי טוב אבל הכי יקר, אצלו לא תצטרך לרשום כלום כי הסיכוי שתשכח משהו שעלה לך הרבה, ולפעמים לא רק בכסף הוא נמוך מאוד.
אם עדיין לא הבנת את ה איך אתה מוזמן ליצור איתי קשר באימייל שלי.
עומר says
14 באפריל 2013 at 20:17רגב,
לא יודע אם אתה זוכר אותי, עבדתי עם גל בקולנוע לפני איזה 3 שנים וכנראה שלא נפגשנו יותר מפעם אחת, אני זוכר שגל ומיכה היו מדברים עליך הרבה…
במקרה הגעתי למאמר הזה שלך וממש התלהבתי ממנו, עד כדי כך ששלחתי אותו גם לחברים שיקראו.
אני תקוע כבר שנתיים בעבודה שלפעמים מרגישה כמו כלא. רוב הזמן אני יושב ומסתכל על מסך מחשב או על קיר, אני רק מחפש דרך לצאת מזה ולעשות משהו יותר מעניין…
אני בטוח שאקח השראה מהמאמר שלך ואנסה לעשות איזשהו שינוי. אני מתכנן טיול לאוסטרליה וניו זילנד עוד כמה חודשים ובתקווה הוא יפתח לי קצת את העיניים מעבר לעבודה במשרד בין 4 קירות.
המאמר על הטיול טיול בשוודיה גם היה מרתק.
תמשיך לכתוב מאמרים מעניינים- העולם צריך עוד אנשים כמוך!
עומר
תומר says
18 באפריל 2013 at 13:18היי רגב,
כבר כמעט שנה יצא לי לעקוב אחרי הבלוג הזה ואני חוזר אליו מפעם לפעם.
עם השאיפה לידע שלך אתה מזכיר לי מאוד את עצמי. אני מאמין נלהב בלימוד עצמי והכרת נושאים שונים גם שהם לא במיינסטרים או מוגדרים כתחביב בלבד.
לצערי, המצב שאתה מתאר פה הוא הקצנה אוטופית למדי.
אדם צריך השכלה אקדמית בתחומים מתקדמים כדי לקבל את הבסיס לצאת משם ו”ליזום, לשווק, למכור” וכל הדברים שציינת בתחום שבו הוא התמחה ( חברות הזנק, בתמציתיות)
את כל הדברים שציינת ניתן לפתח בד בבד עם כל דבר בחיים ( יוזמות פרטיות באוניברסיטה, בעבודה או בצבא) ולא צריך להתפשר על אף אחד מהם.
כרגע אני בן 25 לאחר שירות קבע וטיול במזרח ומתכנן להתחיל לימודים בת”א בזמן הקרוב.
לא כל מי שלומד באוניברסיטה מתכנן להיות שכיר סגור במשרד שמצפה ליום שיצא לפנסיה.
אני מקווה שאוכל להצטרף לסטארטאפ או להקים משהו משלי ביום מן הימים, אבל כדי לעשות משהו כזה אני צריך בסיס אקדמי באוניברסיטה.
מיכאל says
22 באפריל 2013 at 21:29אחי
קראתי קצת את הבלוג שלך ובפרשביטל.
אני מוריד בפניך את הכובע ומפרגן לך מכל הלב. סחטיין גדול על האמונה בעצמך, ההליכה עם הלב והאומץ.
עברת דרך ארוכה מאז שהצתלבו דרכנו ואני מאמין שעוד הרבה לפניך.
ריספקט.
א' says
28 באפריל 2013 at 17:32ובכן…
אני א’, מתכנת בן 26 ועשיתי כמה דברים גדולים בחיים שלי (בין היתר למעלה מרבע מיליון שקל בפיתוח נחמד שהעלתי לאוויר)
חשוב לי לציין שאת כל מה שלמדתי – למדתי בעצמי.
היום אני לומד באוניברסיטה סמסטר ראשון במדעי המחשב,
קרוב מאוד לפרוש משם (לא הייתי צריך את זה עד היום וזה בינתיים לא תורם לי עכשיו)
והמאמר הזה רק חיזק אצלי את התחושה שאני באמת צריך לפרוש משם כי אני מבזבז זמן יקר וכסף על ידע שאני כבר יודע ברובו חוץ ממתימטיקה… שלא הזדקקתי לה עד היום וסביר להניח שלא אזדקק לה בעתיד. יש לי ניסיון טוב מאוד של כמה שנים בשטח ותחת מעסיק די טוב)
תודה רבה. :-)
א’.
אריק says
29 באפריל 2013 at 17:02רגב שלום,
רציתי לומר לך משהו מאוד חשוב-יש לך הרבה תכונות שאני לא מכיר והייתי שמח להכיר מתוך הכתבים שלך והיכרות אישית יותר קרובה איתך, כי אתה בנאדם מדהים ואמיץ בעיני.
מה שכן שמתי לב אליו חזק, זה הרצון הנכון והטוב שלך לשתף את “עם ישראל” בתובנות, המסקנות, נקודות ציון ומחשבות מאוד בונות וחשובות שיכולות לסייע לאנשים חסרי ידע. כלומר, יש אנשים שלמדו המון בחיים שלהם ונעשו מקצוענים בתחומי חיים שונים כמו אומנויות לחימה, אורח חיים בריא וכו’ אבל אינם מספרים את הסודות שלהם לאיש וממשיכים לחיות בצורה אגואיסטית.
אתה מנגד משתף את סודותיך ותגליתך שיכולים להאיר את חייהם של אנשים בתחומים מסויימים (כמו החוויות טיול שלך שאני נהנה לקרוא וללמוד!!).
בקיצור נתת לי השראה ואני מקווה לחזק את הקשר, יש לי דברים שאולי היית שמח לדסקס עליהם ולהחכים. יישר כח.
אריק
רותם says
30 באפריל 2013 at 9:59אתה ממש משקיע כותב טוב ברור ויפה ומובן אפילו אנשים שמקבלים כסף על זה לא משקיעים כך המשך כך
יוני says
24 במאי 2013 at 17:41שאפו גדול על התכנים וצורת הכתיבה .
ליטל says
24 במאי 2013 at 17:41הי. חבר טוב חשף אותי למאמר. יש בו הרבה כדי לעזור לפקוח עיניים. אני עצמי עדיין תוהה ביני לביני, ולפעמים גם עם אהוביי, מה הנתיב שלי ואיך בצעידה בו אתן ואתרום לסביבה שלי. המילים שלך גרמו שאבין עד כמה המשימה הזאת קשה ובאותה נשימה, כמה צריך להקדיש כדי להשלים אותה בהצלחה. תודה.
חלי says
14 ביוני 2013 at 17:12עוקבת אחריך בפייסבוק ומחייכת מפעם לפעם כשאני רואה אותך מגשים את מה שאתה מאמין בו. שתשאף הכי גבוהה שיש! שתמשיך להיות כזה מעורר השראה ואיש בעל יכולות אדירות לכל, או ככה לפחות זה מרגיש;) מזל טוב מותק
נטלי says
19 ביוני 2013 at 22:17רגב היקר,
במקרה נתקלתי בכתבה הזו שלך שהיא עוררה בי רגשות עוצמתיים
התחברתי מאוד למה שכתבת ואיך
כאילו לקחת את כל המילים שידעתי עמוק בלב ופשוט כתבת אותם בשבילי…
בא לי לנשק כל אצבע שכתבת את המילים האלה….
אני מחפשת עכשיו חומרים נוספים שלך לקרוא..
הכתבה מאוד עזרה לי לקבל לחלטות לגבי העתיד שלי.
תודה רבה רבה וישר כח
אתה מקסים!
נטלי :)
טוני says
5 ביולי 2013 at 13:39כתבה לאנשים ששואפים לבינוניות שמלמדת רק איך “להתברג” לאנשים באמת מוכשרים שהגיעו לאן שהגיעו בזכות עצמם.
אור says
19 ביולי 2013 at 18:42היי רגב,
פוסט מדהים, מעורר השראה.
אני בעצמי בצומת דרכים לגבי העתיד, אני מסכים עם כל מילה שנכתבה בפוסט,
כולם ממשיכים במסורת הישנה – ללכת ללימוד לצורך הצלחה בחיים, מה שבעבר אכן היה נכון. בעידן הטכנולוגיה אפשר ללמוד לא מעט מן האינטרנט, ובצורה ממוקדת מטרה לצרכים האישיים.
תודה על כך שכתבת את מה שליבי מרגיש, ובכלל – בלוג מאוד מעניין, המשך כך!
ליאן says
26 בספטמבר 2013 at 18:45“תוצר לוואי חיובי של פיתוח כושר מנהיגות יהיה הצלחה מסחררת עם המין הנשי. נשים נופלות בקלות לגברים אשר יודעים להוביל אותן כמו שצריך”.
אני אמנם מצטיירת כקטנונית, אבל גם נשים וגם גברים נמשכים לאידווידואלים אחראיים. נשים לא “מובלות לשום מקום”.
ליאן says
26 בספטמבר 2013 at 19:17מצטערת שלא הגבתי על הכל בתגובה אחת, אך אני מניחה שזה נסלח בהתייחס למסה המכובדת של המלל. לאחר קריאה מדוקדקת, אני חושבת שמרבית הדברים שנכתבו בידייך מתארים מעין אוטוביוגרפיה אישית ומותאמת לך. לדעתי נגרעו מספר גישות התקפות להיות שהן בעצם משתנים שגורמים לאנשים להתבלבל יותר מידי ולהיות ממורמרים. הלחץ שמפעילה החברה למשל – בייחוד בישראל, רק לבחור שביל. המון אנשים עושים בחירות מהר בייחוד לגבי מה שירצו ללמוד, ההתרשמויות שלהם ממקצוע מבוססות על ניראות ולעיתים גם על שקרים. משתנה נוסף הוא העובדה שהיום אנשים הם עצלנים, ולא באמת רוצים לעבוד – גם אם הם הפכו תחביב לעבודה, זה לא משנה. העובדה כי הם “מחוייבים” לעבוד מורידה מהם את רוח החיים ולכן טענתך לגבי בחירה במה שבאמת רוצים – ממש אבל ממש לא בהכרח תוביל לסיפוק אישי. לאנשים צריך להינתן מידע מתאים ואמיתי לגבי מקצועות ולגבי שוק העבודה ואולי אפילו התנסות ראשונית. ואגב, בלימודים כולם מאבדים חשק – כי זה התחייבות! והיום אנשים נמנעים מזה – כי נהיינו עצלנים, וזה ממש לא תקופת החלבן,הנפח, הסנדלר או כל מקצוע התמחות. אנשים צריכים גם לדעת שאמור להיות להם מוסר עבודה, ושעליהם לחשוב מבחינה תוצאתית, דהיינו, מה החלטה מסויימת עלולה לגרור אחריה. מחשבה עתידית על תוצאות – לא מטרידה את הדור שלנו יותר מידי, מה שמשתק אותנו בזמני אמת והחלטה. העניין של הכישורים האישיים זה הדבר שאני באמת יכולה להעיד על חשיבותו, ועניין השקפת המכירתיות שבנו היה חשובה, אבל אל לך להתבלבל ולחשוב שמא תוכל להתאים עצמך אישית לכל אדם, ושמא לא קיימים אנשים שמשום מה לא יאהבו אותך מהשניה שיראו אותך. האופציה הטובה ביותר אם כך היא לדבוק בחידוד עצמי ופחות בחברתי – באופן שכזה, האידווידואל יוכל להתמחות ב”אינדווידואליותו” ולא בסגלתנותו והתאמתו ל”צרכן” – דבר שאגב עלול לעורר סלידה באנשים רבים – משחק ואף התמחות במשחק – נקלטת מהר בייחוד בעיני אנשים שיש להם נסיון רב עם המגוון האנושי. לסיכום, ישנה פסטורליות מסויימת שאתה מציג בפוסט הזה, אבל היא רחוק ממדוייקת. מצטערת שאולי אני אהיה היחידה שיש לה ביקורת כלפיי דבריך.
יוני says
9 במאי 2016 at 17:41פשוט טובה ועמוקה
אהבתי
ליאן says
26 בספטמבר 2013 at 19:18נ.ב
התמונה של הבחורה החצי עירומה שבחרת לשלב בתוכן המאוד רציני הזה, לא הייתה נדרשת לשם הבנת כלל הקוראים :)
יוני says
26 בנובמבר 2016 at 19:18כמה נכון:)
קבלי לייק ?
ממעריץ
יוני says
26 בנובמבר 2016 at 19:20ליאן כמה נכון:)
קבלי לייק ?
ממעריץ
תמיר says
26 באוקטובר 2013 at 0:51אתר מעולה אני חייב לציין פשוט תענוג לקרוא…
רציתי לשאול לגבי הספר שאתה עובד עליו מתי אתה חושב שהוא יצא..
אני ממש כבר סקרן לקרוא אותו:)
תודה רבה
ניק says
14 בנובמבר 2013 at 14:38נתקלתי באתר שלך במקרה דרך חבר,שהמליץ לי על הפוסט בנושא העלייה במשקל,ומשם גלשתי לשאר הדפים פה.
קודם כל – כל הכבוד,אני חייב לשבח אותך על התכנים האיכותיים ששמת פה,ועל יכולת הכתיבה ההעברת המסר החדה,פשוטה והברורה שלך.
ניר says
9 בדצמבר 2013 at 14:42סחתיין על הכתיבה אחי. כמעט כאילו נכתב עלי :) רק שלי לקח שנה באקדמיה להבין את זה.
ירדן נשלסקי says
30 בדצמבר 2013 at 20:51היי,
ואווו …. דווקא ביום הזה, דווקא היום שאני מרגישה הרוסה ושבורה מכל ההחלטות שעלי לקחת על עצמי.
אתה מדבר בדיוק על הגיל שלי, גיל 22, הגיל הכי בעייתי מכולם.
בדיוק בחודש האחרון אני כל הזמן שואלת את עצמי מה נכון לי?
בורכתי ברוב היכולות שכתבת שם במה אדם צריך שיהיה לו כדי להצליח בזכות עצמו, ולא ידעתי עד עכשיו כיצד להשתמש בהן.
אני יותר מאשמח לדבר איתך באופן אישי. יש לי תחושה שאתה תעזור לי מאוד, יותר ממה שפסיכולוגים, קואוצ’רים ועוד כל מיני ניסו ולא הצליחו. הפייסבוק שלי – Yarden Nashalsky
תודה !!!!!
מארק says
9 בינואר 2014 at 8:48לפני שאני אגיד שלום אפילו, אני חייב לומר שאני נהנה מהכתיבה שלך, ומתפלא לגלות עד כמה יש עוד אנשים בעולם שחושבים כמוני, ועד כמה רחוק זה יכול להגיע.
עכשיו אפשר לומר בשקט ובשמחה, שלום ושמי מארק, כמו שראית.
אני לומד בכיתה יב במכללת אורט בירושלים, בן 17 כרגע. אוהב מאוד ספורט, משחק כדורגל, הולך לחדר כושר ונהנה לרוץ או לשחות. מבחינת לימודים, אני נמצא במסגרת לומדת שנותנת אפשרות לתלמידים בתיכון לשלב החל מכיתה יא’ לימודים לתואר ראשון לפני צבא, ברוב המקצועות שמציעה העברית בגבעת רם. (לצורך העניין, אפשר גם ללמוד בקמפוס הר הצופים אבל התוצאה היא באמת לא פרקטית, בגלל המרחק בין בית הספר לאוניברסיטה – נעזוב את זה כרגע). יש לי חברים בתוכנית הזאת, בין היתר גם חבר מאוד קרוב. אני לא הלכתי, והתנגדתי לתוכנית הזאת בכל תוקף. הסיבה העיקרית לכך זה שטענתי בדיוק כמוך – תואר בגיל צעיר כלכך הוא פשוט לא שווה את זה, כשאפשר לעשות מיליוני דברים אחרים. אין, אבל אין שום נייר בעולם הזה עם ציונים שיוביל לחיים טובים יותר. אני דוגל בשיטה שאומרת שטיפוח החיים החברתיים הרבה יותר חשוב מלימודים, וחוויתי את זה על בשרי. הייתי אומר אולי לצערי, רק שאין צער. להפך, אני שמח כי עכשיו אני יודע בדיוק מה המטרות שלי, כבר במשך כמה שנים אני רואה אותן בבירור. אחד הדברים שאני רוצה לעשות זה לנצל את הזמן עד תום, בצורה הכי יעילה שיש. עד המקסימום ומעבר לו! רוצה להנות ממה שאני עושה, ורוצה להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר. והנה השאלה שלי, שהרקע המינימלי שהבאתי אמור לעזור לך לענות בצורה ספציפית עליה – צפויות לי שלוש שנים בצבא, מינימום. אני רוצה ליישם את מה שכתבתי גם בשלוש שנים האלה, כשאני יודע שיהיה חבל סתם לבזבז את הזמן. מה לעשות בדיוק? אחך להפיק מזה את המקסימום?
דבר נוסף שמאוד יעזור לי זה טיפים לחיים, כיצד לייעל את ניצול הזמן למירב?
אני מאוד מעריך אותך ואת מה שאתה עושה, מכבד מכל הלב.
תודה רבה על ההתייחסות, זה יקדם אותי – אני בטוח!
דודה רחל says
21 בפברואר 2014 at 8:17רגב אחיין נדיר ואהוב שלי בקריאת המאמר המופלא שלך עלו מתוכי כמה שאלות משש השנים ששרפתי באוניברסיטה ועד היום . כמו כן אני נזכרת שמאז היותך ילד קטן מאד אמרת : ״אני לא אעבוד קשה המו אבא שלי בשביל שכר זעום ונפש כלואה״ ומה שמדהים הוא שיישמת את זה ״הלכה למעשה״ אני יכולה לזקוף את האישיות המדהימה שלך אהבת החינם שלך הנשמה הטהורה שלך לסבא וסבתא שלך שגידלו איתך באהבה ענקית שמחה זורמת וללא תנאים ובהחלט התוצאות ניכרות בך. את המח החריף שלך זיהינו אצלך מגיל ינקות איך זיהית אלפי דגמי מכוניות מגיל שנתיים . לכן השילוב הוא מנצח אינטליגנציה נדירה עם נפש בריאה . כמו כן לא יכולה שלא להזכיר את כל השעות הרבות שהקדשת מכל הלב בשמירה על סבא ברמבם וסבתא ברוטשילד מבלי לרטון או להראות שקשה לך תמיד בכיף ובאנרגיה טובה מה שנקרא בשוק ההון ״תשואה טובה״ . אני גאה בך ובכל מה שאתה עושה דברים שאתה אוהב ורואה עולם מה שנקרא ביידיש ״חמסה עליך״ אני סמוכה ובטוחה בדרך שלך כאחת שכלואה במשרד מעל עשרים שנה אוהבת ומעריצה אותך בדיוק כמו סבא וסבתא ששומרים עליך מלמעלה עלה והצלח!!! העיקר שתשוב הביתה תמיד בשלום
א.ד. says
22 בפברואר 2014 at 3:16מעולה .
יכול רק להעיד על עצמי ..
דילגתי על התואר , ועם תשוקה אדירה לידע , הבנה , עשיה ויצירה – למדתי והתנסיתי לבד . גמעתי מאמרים ועבדתי שעות . גם לבד , וגם בתפקידים זוטרים – מתוך מחשבה שהעבודה הפשוטה מאוד מספקת . אם אני בורג קטן שאיכשהו עוזר למישהו לתפקד יותר טוב ולהניע את המערכת – מעולה , זה שכרי .
בסופו של דבר בכל מקום עבודה קודמתי מהר בזכות הגישה הזו , וגם הפגנת יכולות – שלא היו בידיי אילולא התנסיתי ככ רבות .
ה-4 שנים בשוק העבודה היו שוות זהב .
והיום אני לומד לתואר בפתוחה , להנאתי , בניחותא , במה שמעניין אותי .
או קורא מאמרים מדעיים בתחומים שמעניינים אותי , סתם כך בשביל הכיף .
ומרחיב את הידע וההבנה כאילו אין מחר :)
הפואנטה היא ממש לא “אל תלמדו”, נהפוכו .
ואם במישהו בוער תחום מסויים – שילך ללמוד !!
(זה הרבה יותר מ 1% :)
אבל כן להתנסות לפני שבוחרים תואר, מקצוע, או דרך .
ולא לחשוב רק על היעד הסופי מבחינת כסף/תואר .
בדיוק כמו שהמאמר הזה מסביר :)
נפלא !
גיל says
22 בפברואר 2014 at 8:40מאמר טוב, נקודות מעניינות.
רק דבר אחד צורם:
“סיבה נהדרת למזרחיים לצהול בגאווה”??
ירין says
24 בפברואר 2014 at 15:31ירדן,
קראתי את הכתבה שלך. אני מסכים מאוד עם כך שאנשים צריכים לעסוק במשהו שייסב להם תשוקה ואושר, כאשר זה אפשרי.
ישנם כמה דברים שאני מסתייג מהם – אני סטודנט שנה ד להנדסה מכנית באוניברסיטת תל אביב.
אני מסכים שלא כולם צריכים ללכת לאקדמיה “כי ככה מקובל” או כל אמרה אחרת בסגנון, אלא רק אם יש להם את אותה תשוקה שדיברת עליה לתחום מסוים והם רוצים להרחיב את הידע שלהם בו.
אני רק רוצה להדגיש את החשיבות במקצועות אשר נלמדים אך ורק באדקמיה – מהנדסים, כלכלנים, סטטיסטיקנים, רואי חשבון וכו’ (גם רופאים למדו באקדמיה, מקצוע חשוב לדעתי) – אם לא היו מהנדסים לא היה לך מחשב לכתוב בו את הכתבה ולא היה לך אינטרנט להעלות אליו את הכתבה הזאת, ואם לא היו כלכלנים וסטטיסטיקנים לא היו לך סטטיסטיקות יפות להציג כאן.
דרך אגב – באקדמיה כן ניתן ליצור קשרים חברתיים רבים ואף למצוא עבודה.
כחלק מפרויקט הגמר שלי בתואר אני חלק מקבוצה של 9 סטודנטים. המנחה שלנו הוא מהנדס ותיק בתעשיה ולאחרונה הוא פתח חברה פרטית ומעסיק מהנדסים, והפלא ופלא – כ70% מחברי לקבוצה עובדים אצלו במשרה מלאה ועוסקים במקצוע שמעניין אותם ואותו הם לומדים באקדמיה.
אמרת שכל מה שניתן ללמוד באקדמיה ניתן ללמוד לבד, היום בעידן האינטרנט. אתה צוחק עליי?!
דוגמא – התואר שלי אני מתמחה בתכנון מבנים. זו מטלה קשה שדורשת ה-מ-ו-ן ידע מתחומים כמו מכניקה, חומרים, ושיטות חישוביות מתקדמות שלצערי, אני לא יודע אם הייתי מצליח ללמוד את זה בכוחות עצמי על אף שזה נושא שמעניין אותי ויש לי תשוקה אליו. איך אתה חושב שאנשים היו מצליחים לתכנן מטוסים (שלא מתרסקים) בלי לעשות תואר ראשון בהנדסה מכנית (מצטער, יש לי דוגמאות שקשורות לתחום אותו אני לומד)? אמנם התואר לא ילמד אותם לתכנן מטוסים אך הוא יקנה להם את הידע והשפה הבסיסית הדרושה על מנת לדעת לתכנן מטוסים, אי אפשר אחרת.
לסיכום, אני מסכים חלק מהטענות שלך אבל אסור לפסול את האקדמיה על הסף.
רק מי שבאמת רוצה ללמוד שם שילמד שם, אל תלמדו שם כי אמרו לכם.
איתי says
25 בפברואר 2014 at 14:05אני לומד בטכניון ותרשה להכיד שזה נכון שהלימודים קשים ואנשים קורעים את עצמם בשביל להצליח אבל. הלימוד מעניין מאד מפתח וברמה גבוהה מאד. אל תיצןר לצעירים תמונה אוטופית שהכל וורוד בעולם . אין מזל בעולם את המזל שלך אתה יוצר ומביא אליך על ידי עבודה קשה בין אם בלימודים במוסד כזה או אחר ובין עם ביזמות כל אחד בדרכו. הלימוד הוא לא סבל הוא מרתק התגליות העובדות החוקיות שהבינו אנשים במשך השנים מרתקות ושוות כל רגע של למידה. ובסופו של דבר אני מקווה שישתלמו כלכלית גם אך חשוב מכך הדרך הקשה והמחייבת מלמדת אותנו על החיים אין מתנות חינם חברים וההחלטה ללמוד היא קשה והדרך רצופה מכשולים אבל אל תוותרו עליה זו הדרך הנכונה ושלא ימכרו לכם אחרת
אסף says
26 בפברואר 2014 at 11:21כתבה מעניינת מאוד. אני מסכים עם מה שאתה אומר… אבל בתור בן אדם שקשה לו פשוט לקום וללכת אחרי שהתחלתי משהו.. אני חושב שכבר אסיים את התואר שלי למען השקט של המצפון. בין סמסטרים תמיד אפשר להעשיר את הידע, וכמו שאמרת, גם באוניברסיטה לומדים הרבה דברים שיכולים לעזור לנו (וכמובן הדבר הכי חשוב, קשרים חברתיים.. שאחרת איפה תיצור?)
אני לגמרי בעד.
תודה!
יונתן says
26 בפברואר 2014 at 20:34פואנטה אמיתית ונכונה. עם זאת, לא אכחיש שהמאמר שלך חוטא ב”חד מימדיות” מסויימת. הקורא התמים והנאיבי שיקרא את דבריך, יקבל מצד אחד רעיונות נכונים- בדבר הצורך לקחת את הגורל של עצמך בידיים, ו”להשתחרר” ממוסדות שונים המשעבדים את הגוף ואת הנפש, ולמצוא את השביל המתאים לך בחיים, אך עם זאת, ההתלהבות יכול שתעוור את עיניו לסכנות ולעתיד הלא פשוט שהוא עלול להביא על עצמו במידה ויבחר במסלול הייחודי שאתה תומך בו, ואשר הרבה פחות “בטוח” מכל הבחינות- הן פיננסית, הן חברתית, והן נפשית. תאר לך, שאדם מקיים מילה במילה את מה שכתבת. אך מה לעשות, אין לו יכולות חברתיות מספיק טובות, כישורי השיווק שלו לא משהו, והוא לא באמת יצירתי כמו שהוא חושב. הוא יכול להתעורר בגיל 35 בלי תואר ובלי עבודה, וגם בלי שום דבר ביד- אבל עם הרבה כשלונות, שהוא כמובן מגדיר אותם כ “ניסוי וטעייה”, ו”אי אפשר להצליח אם לא טועים”. ההשלכות המנטליות יכולות להיות קשות מאוד עבור אנשים מסויימים, שפתאום קולטים מה קרה עם החיים שלהם. צריך להיות מודע לזה, ולשקלל את זה כשמקבלים החלטה כל כך קריטית כוויתור על לימודים אקדמאיים. תנאי בסיס בקבלת החלטות בתנאי אי-וודאות. ושוב- יש אנשים שילכו ע”פ עצותיך וישדרגו את חייהם ללא היכר, ויש אנשים שיקחו רעיונות מסויימים, וג”כ ישדרגו את עצמם. אבל גם יש אנשים שיעשו מה שכתבת ויפלו חזק וקשה. לכן אני סבור שעליך להציג את המכלול. כולל הסיכונים האפשריים. זו דעתי.
5 דקות מהחיים says
27 בפברואר 2014 at 16:27אני רוצה את ה-5 דקות מהחיים שביזבזתי על קריאת המאמר הזה (תעשו את מה שנותן לכם סיפוק ומשמעות?? תגיד את זה לעשרות אלפי מלצרים וסבלים שהעדיפו לחגוג בים במקום ללמוד חדוא בטכניון) פלוס 5 בונוס!
הדס says
27 בפברואר 2014 at 17:10אהלן רגב,
מצחיק שנפגשנו פעם אחת לפני שנים ועדיין אני מרגישה שאני מכירה אותך מהסיפורים של נעמה ומתמונות. אפילו שאני לומדת באקדמיה, הסכמתי עם הרבה דברים שכתבת והדרך שבחרת לחיות באמת מעוררת השראה. הפריעו לי שני פרטים בכתבה שאני מקווה שתבין ותתייחס אליהם ברצינות. הרבה גברים לא היו מבינים מה אני מעלה כאן בכלל ומשום מה יש לי הרגשה שאתה דווקא תבין.
אני בטוחה שמהמסע המדהים שלך יש לך הרבה תמונות מדהימות ולכן, לא הבנתי למה בחרת דווקא בתמונה של אישה בחוטיני כדי להעביר את המסר. שלא תבין אותי לא נכון, אין לי בעיה עם עירום ואני לא חושבת שגוף הוא דבר שיש להתבייש בו. אני חושבת שהוא דבר מדהים, אבל שיש לעשות בו שימוש נכון ולא פרובוקטיבי ובטח כשמדובר בגוף הנשי שמרבים להפוך אותו לאובייקט. כשיש הצדקה לעירום למען העברת מסר מסוים שאיננו זול ולא מחפיץ את הגוף (גם הגברי אגב) זה לגיטימי. בכתבה שלך זה לא היה המצב. לזה מצטרף התיאור שלך של הישבנים העסיסיים של האירופאיות שיכול להשתמע לכמה פנים ואני חושבת שגם האמירה הזו שלך מבטאת כוחניות גברית שאנחנו צריכים למגר בחברה שלנו.
אני מרשה לעצמי להניח שהתופעה הזו כ”כ שגורה בתרבות שלנו שבכלל לא ייחסת לדברים הללו חשיבות ולא ראית אותם כך באופן הזה.
מקווה שתבין את הדברים.
מאחלת לך עוד מסעות מדהימים ועוד מלא אנשים טובים באמצע הדרך.
יעל says
28 בפברואר 2014 at 17:20איבדת אותי ב
תוצר לוואי חיובי של פיתוח כושר מנהיגות יהיה הצלחה מסחררת עם המין הנשי. נשים נופלות בקלות לגברים אשר יודעים להוביל אותן כמו שצריך.
שוביניסט.
למה גברים לא הולכים אחר נשים עם כושר מנהיגות, מה קרה?
חסרות נשים מצליחות עם גברים פחות מצליחים?
שיר says
9 באוקטובר 2014 at 1:00איבדת אותו מוקדם מידי..השיא שלו היה בהמשך ב-“עורכי דין, מהנדסים, רופאים, ונערות פלייבוי”
סיון says
28 בפברואר 2014 at 23:09היי רגב, נתקלתי במאמר שלך קראתי וקראתי והיה נדמה לי לרגע שכתבת את זה בשביל שאנשים כמוני יפנימו שכל חייהם בעצם הם גדלו באופן כזה שלא יגיעו לאושר שלהם כנראה לעולם.
יש לציין שנתקלתי במהלך החיים שלי בלא מעט אנשים שחושבים בדיוק כמוך והם נראים לי כל כך אבודים בכל תחום בחייהם.
אני אספר לך קצת על עצמי שאולי תצליח להבין מה אני מנסה לומר..
אני גדלתי במשפחה ששני ההורים שלי עבדו כל כך קשה , על מנת שלי ולאחי יהיה כל מה שנרצה ולא יחסר לנו דבר. אמא עבדה מאז ומתמיד עד שעות הערב ואבא הקים בדיוק עסק וכמעט ולא היה נוכח וכשהוא היה נוכח הוא אהב בלי הפסקה והעניק המון חום כך שלא הרגשנו את החוסר שלו. אני ואחי גדלנו להיות אנשים דיי עצמאים בזכות העובדה הזאת , וזאת בזכות שהיינו תלויים בעצמנו מאז ומתמיד..
אבא שלי , לפי מילותיך היה “מדכא” את היצירתיות שלנו מצד אחד, כי הוא היה מאוד ביקורתי כלפנו , זאת אומרת שהרגשתי לפעמים בתור ילדה שאני לא מספיק טובה ואז הייתי נלחמת בעצמי יותר על מנת להצליח יותר ולהגיע למטרה שלי , כי הוא תמיד היה מלמד אותנו לדבוק במטרה !
היום אני בעלת עסק עצמאי, ממשיכה לדבוק במטרה ומנסה לשלב את חיי הפרטיים במקביל, בעוד שחברים שלי לא יודעים בכלל מה הם רוצים מעצמם ולא יודעים אך להתחיל משהו כי הם לא בטוחים שזה באמת מה שהם רוצים.
אני באמת מבינה את דבריך ואני לרגע לא שללתי דבר מכל מה שניסית להעביר לקורא, אפילו היה לי לרגעים כייף להרגיש את התחושה הזאת של החופש ללא גבולות והאושר האנסופי….
אבל בינינו רגב , מה שנכתב שם לא משקף את המציאות בה אנו חיים והעובדה היא שאנשים שאין להם יכולת התמדה ומטרה אליה הם שואפים, הם הולכים לאיבוד.
סתם רציתי לשתף אותך בתחושה שלי לגבי דבריך…:)
שיהיה לך אחלה יום!
אוריה says
28 בפברואר 2014 at 23:11היי, אחרי שקראתי את הכתבה, לא הצלחתי להבין בסופו של דבר במה אתה עוסק ואיך אתה מתפרנס? מה למדת בטכניון ובאיזה מחקרים עסקת שעזבת?
תמונות מדהימות אגב, ואתה נראה מצוין
אוריה
עידן says
1 במרץ 2014 at 21:22הוא היה כמה שבועות בטכניון, לא למד יותר מידי, לא מחקרים לא מעבדות ולא כלום.
אבל זה שהוא בוחר לשאת בגאון את העובדה שהוא למד פה, מראה כמה יש חשיבות ללהיות חלק מהמוסד הזה בתפיסה של כולם.
בוגר טכניון says
1 במרץ 2014 at 22:58הוא היה 3 שבועות בטכניון, הגיע לכמה שיעורים ועשה צחוקים. סתם אפס שבא לפיליפינים עם אלף שקל ומרגיש מצליח.
קרן says
4 באוגוסט 2014 at 2:03ואני מניחה שבנית עסק משגשג בתחילת גיל ה20, הבאת לעולם שלושה ילדים ועשית טיול גדול תוך כדי תואר שני?
דוד says
1 במרץ 2014 at 19:07לא מבין על בסיס מה אתה קובע עובדות , שכנעת את עצמך שרק אחוז אחד מהאנשים בטכניון באמת שייכים לשם? על בסיס מה? אתה בוחר לדרוך על אנשים שהצליחו בדרך שאתה לא הצלחת כדי להרגיש טוב עם עצמך .. שיהיה בהצלחה עם זה… לדעתי קצת צניעות לא תזיק לך ..
בוגר טכניון says
1 במרץ 2014 at 22:56עוד לא קראתי כל כך הרבה שטויות בחיי.
ראשית, הרשו לי לצטט אדם שלמד עם רגב בשלושת השבועות שלו בטכניון:
“לא יודע איזה מבחנים ואיזה התרוצצויות הוא ראה.
הבחור, משעשע ככל שיהיה, לא הגיע לחצי מהרצאות, ובהרצאות שהוא כן הגיע אליהם, היה עסוק בלצלם אנשים ישנים ולערוך את התמונות בצייר במהלך השיעור.
(ובהפסקות לדבר על פיתוח גוף לטבעונים ועל הרצון שלו להיות אסטרו-ביולוג)
חייבים לשים דברים על מקומם.
הוא לא בדיוק “בחר” לפרוש ולעזוב את המוסד.
לא הייתה לו אופציה בהתחשב בהשקעה ברצינות ובהלך הרוח שלו.
מהשעה הראשונה ראו שהעניין שלו בטכניון זה רק להיות בעל היכולת להגיד שהוא היה בטכניון והוא מבין שעתידו לא פה.”
שנית, רגב מתפאר בכך שהוא “נהנה מחופש כלכלי”. איפה? בפיליפינים? ממש גאון הדור. עם העודף שיש לי בארנק אני נחשב למיליונר בפיליפינים. השאלה היא מי ירצה להעביר את חייו שם?
בקיצור, אתה עוד קוצ’ר בשקל. כשגם זה לא יעבוד לך, אתה תחזור למלצר בתל אביב. 2 סוכר בבקשה.
איתי says
19 במרץ 2014 at 7:08קשה לו, לאדם שחי בכלוב, לראות מעבר לסורגים.
אני בטוח שתמצא דרך פשוטה לענות רגב. עצה שלי – תרשום רק את הטיולים שעשית.
רשימת מכולת של איפה היית וכמה זמן היית שם.
תסביר יפה שהכל מהאתרים שלך, שאתה כותב את התגובה הזאת ממרכז אמריקה ושנשאר לך עוד עודף. אני חושב שסטטיסטיקה כמו שלך זה משהו שאי אפשר להתווכח איתו.
מתן says
2 במרץ 2014 at 0:45שלום רגב ולשאר הקוראים,
ראשית ברצוני לחזק את ידיך על הטענות והאמירות.
ולפני שאתחיל, הערה: אני כיום לא בעמדה שיכולה להטיף לכאן או לכאן, אך יש לי שאלה שאני מפנה לכל מי שבא להטיף אלי בדבר המערכות הקיימות: מה אתה עושה בעיניין?
לפרסם מאמר אוטוביוגרפי יפה ועמוק זה נחמד, אבל לא מספיק. לדעתי מעשים טובים יותר ממילים.
האם בימיך עמדת מול תלמידי כיתה א’-ב’? האם ניסית לבנות תוכנית לימודים לתלמידי חטיבת הביניים, תוכנית כזו שתלמד אותם ללמוד לבד או לקחת יוזמות עצמאיות?
אנ לא פוסל את היתכנות הדברים, אבל אני ממליץ לך לנסות. חינוך זה תחום פלאי שמעניק טיפה פרופורציה על מהפכות מחשבה.
אני מקווה שסיפרתי חומר למחשבה, ושתשאיר קצת אנשים באוניברסיטאות (לצורכי מחקר לפחות)
מתן ב.א.
יונתן says
2 במרץ 2014 at 1:04לכל “בוגרי הטכניון” למיניהם- העובדה שבחרתם באורח חיים מסויים, קשה ותובעני (אם כי גם משתלם לדעתכם), לא אומר שאתם יכולים לזלזל בגישה שרגב מייצג. נכון, הגישה שלו היא לא “מיינסטרים” ואולי לא מתאימה לאופי של אנשים מסויימים, וכן, הוא גם בהחלט לא מציג תמונה מלאה (בין היתר, של שלל הסיכונים שבדבר) של אורח החיים האלטרנטיבי שהוא מציע. כל זה נכון. ועם זאת, הגישה שלו היא מרתקת, וטומנת בחובה מספר עקרונות שיכולים להפוך את החיים של כולם- גם של אלו שלא יאמצו אותה באופן קוהרנטי- למלאים יותר, מהנים יותר, ומספקים יותר.
העובדה שרגב לא הסתדר בטכניון- אין עליה מחלוקת. אני מניח שגם הוא יודה בזה. אבל להציג את זה בתור חיסרון ולזלזל בו עקב כך? הרי זה כל הקונספציה של הגישה שלו- הוא לא מתאים לטכניון, והטכניון לא מתאים לו. אז מה ההתנפלות? רק מי ש”מומחה” בחדו”א ראוי להערכה בעיניכם? אם זהו המצב, מי שראוי לרחמים זה אתם ולא הוא…
אפשר להתווכח, אפשר לא להסכים- אבל לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם. גם אני לא מסכים עם חלקים מה”תזה” שלו, אבל זה לא אומר שאני יכול לקרוא לו “אפס” , “קוצ’ר בשקל” ולאחל לו שיגמור בתור מלצר.
אדרבא, אני מעריך אותו, את הנועזות שלו, את האמת שהוא הולך איתה, וגם את העקרונות שהוא מאמין בהם- ואני אומר את זה בתור אחד שנמצא בעיצומו של דוקטורנט- לכאו’ “שיא” השעבוד המערכתי.
תרבות דיון היא לא מילה גסה.
דימה says
7 במרץ 2014 at 20:27נשמע כמו כתבה של מישהו שלמד לימודי מגדר ברוב טיפשוטו ועכשיו בוכה למה זה לא עזר לו בחיים
יש עוד כל כך הרבה לדעת says
10 במרץ 2014 at 1:01שלום רגב
צר לי שכל כולך שקוע בחשיבה “פרקטית” ואתה זונח ומטיף לזנוח כל דבר שאינו מייצר “ערך” לסביבה. הפן הרוחני בחיים חשוב באותה מידה כמו הפן הגשמי בהם, והשקעה בו תהפוך אותך לאדם טוב יותר, שלם עם עצמו ונותן יותר. לימוד לשם לימוד, בוננות, צפיה בהלכי העולם, קשב לזולת (ובמיוחד לשכבות חלשות ומוחלשות בה), פעילות להנעמת זמנם של הסובבים אותך, או סתם עיסוק בדברים שגדולים עליך, הם אלה שמעצבים את המלך (או המלכה) בכרכרה.
לא הכל חייב להיות תועלתני ותכליתי, למעשה אני כופר בטענה הזו כי היא חותרת תחת הטבע האנושי והיא לא מאפשרת צמיחה אמיתית. אתה יכול לתת ולתת, אבל כדי להביא ערך אמיתי לחיי האדם אני לא מסתפק במתן מקומות עבודה, חיי חברה או אפילו בת/בן זוג מוצלחים. כל אלה לא שווים כלום אם אתה לא יכול להכיל אותם, אם אינך אדם המכיר את עצמו ומוכן לחשוף את עצמו על עוצמותיו וחולשותיו מתוך אמונה שרק החשיפה תחזק אותו. אתה יכול ליצור תדמית מרשימה של מנהיג, לבנות סביבך חוג אנשים איכותיים, להיות “מסודר” עם דירת חלומות ואשת חלומות וילדים מקסימים, ולמרות החיים הלכאורה מושלמים אתה עלול למצוא את עצמך באמצע החיים ריק וחלול מבפנים, מחפש ריגושים כל הזמן כי אתה כבר לא מוצא מנוח מכך ששום דבר ממה שיש לך כבר לא מספק אותך. משבר אמצע החיים הזה קורה לא כי אין עוד משמעות בשום דבר, אלא כי הפסקת לאתגר ולחקור את עצמך, הגעת כביכול ליעדים שהצבת לעצמך וכעת אין יותר לאן להתפתח.
ניתן לקחת את הסיפור הזה גם למקום אחר, בו במקום להתפרק ישנו מספר (מצומצם יחסית יש לציין) של אנשים הבוחרים להציב לעצמם יעדים אינסופיים. בעיניי השאיפה לגדילה מתמדת ולימוד שאין לו סוף הם דברים נפלאים. הבעיה מתחילה כאשר היעדים האינסופיים מוצבים במימד החומרי, הסופי בהגדרתו, ולא במימד הרוחני/שכלי. חשבת פעם למה מיליארדר לא יכול פשוט להסתפק במיליארד דולר ולחיות את שאריות חייו ברווחה כלכלית, שקיימת עבור פחות מאלפית אחוז אוכלוסיית העולם המערבי (שלא לדבר על אוכלוסיית כל העולם)? הוא לא יכול להפסיק לצבור עוד כוח וכסף, כי אם יפסיק הוא יפסק לצמוח ויתחיל להתנוון ולחדול מלהיות. בנוסף פיתוח הנפש והרחבת אופקי הידע דורשים הרבה יותר משאבים ולכאורה ניתן לטעון כי הם לא כלכליים, אך מה זה אומר על המודל הכלכלי הנוכחי אם הצלחת האדם בחברה נאמדת במדד כספי בלבד? האם לא היינו רוצים לשאוף ליצור חברה צודקת יותר, פתוחה יותר, עשירה ומגוונת? האם לא נהיה מוכנים לשלם על כך מחיר כלשהו כדי להילחם ברודנות אנשי הממון?
כדי לצעוד לעבר העתיד דרוש קודם לחלום אותו, ואח”כ לפעול להגשמת החלום שרקמנו. הסתפקות במצב הקיים ובניסיון ללמוד אותו ולייצר לפיו תובנות לא יכינו אותך לעתיד בו כל הדינמיקה תשתנה, בצורה שאפילו לא תוכל לשער בליבך כי אינך מבין עוד את החברה שהשתנתה ממש מתחת לאפך.
דבר אחד שאין לי לגביו ויכוח הוא האופן בו כדאי וצריך ללמוד – לימוד עצמי טומן בחובו יתרונות רבים והאקדמיה תשכיל לעשות אם תשלב בלימודים יותר לימוד עצמי.
לסיכום אני מקווה שתוכל להעריך גם את הלומדים מדעי החברה ומדעים מדויקים – פילוסופיה, הסטוריה, ספרות, פיזיקה, מתמטיקה, אסטרונומיה, מדעי המחשב, ביולוגיה, כימיה וכו’ וכו’. גם אם לא כולם יודעים לשווק עצמם היום, זה לא בהכרח כי הם לא מסוגלים. לעיתים החברה היא זו שצריכה להשתנות כדי להנות מפירותיהם של אלה החוזים את העתיד.
לסיום לכל האנשים כאן שרק מתחילים את החיים אנא אל תלכו שולל אחר חלילו של זר, התוו את הדרך לעצמכם. כל עצה שהיא אינה תחליף לניסיון אישי, כולל זו דרך אגב. תחשבו בגדול, תסתכלו על הכוכבים ושערו בדימיונכם איפה תוכלו להיות.
בן 27, תכניתן שפולט הרבה שטויות ומדי פעם חושב גם על הרווח שבין ה-0 ל-1
שמול says
18 במרץ 2014 at 14:35אני חייב לציין שהכתבה הזאת הפכה לי את החיים מקצה לקצה.
קצת על עצמי, אני בן 25 ועד לפני חודשיים הייתי בסמסטר האחרון של התואר שלי בהנדסת תוכנה באוניברסיטה גדולה מאוד במרכז הארץ. כבר שלוש וחצי שנים שאני קם עם אותן התחושות שאתה מתאר ובשנה וחצי האחרונות הצטרף לחגיגה הקיוביק
בו אני עבדתי בחברת התוכנה שהעסיקה אותי.
קראתי את הכתבה לילה אחד מתוך שעמום, למחרת החלטתי לקרוא את המאמר שוב והפעם לסכם לעצמי נקודות חשובות
מתוכו, דברים שאני מזדהה איתם, שאשכרה מדברים עליי.
שבוע לאחר מכן אני וחבר ילדות שלי (ששירת ביחידה טכנולוגית בצבא) החלטנו להקים את המיזם שעליו אנחנו מדברים
בערך מאז שהתחלתי ללמוד. לקחו לי 3 שעות מהפגישה עם החבר בבית הקפה בשד’ רוטשילד עד לרגע בו חתמתי על מסמכי
הפסקת הלימודים במזכירות הפקולטה.
היום, חודש וחצי אחרי סגרנו שכירות על משרדים בשד’ רוטשילד ואנו מעסיקים 2 מתכנתים צעירים תחתינו.
נדב says
19 במרץ 2014 at 5:27אהלן מה נשמע?
קראתי את הכתבה..
רציתי לדעת על איזה עסק אינטרנטי מדובר?ממש מעניין אותי..באמת
תודה רבה
נדב
נטלי says
19 במרץ 2014 at 5:28היי רגב, לא מזמן גיליתי אותך ואתה מרתק אותי. רציתי לשאול, איך בדיוק אתה מרוויח כסף מהדפים שאתה מנהל והכתבות שאתה מעלה?
אני בדיוק עומדת בפני התחלתו של פרק חדש בחיי. חזרתי מהטיול החמישי הגדול שלי, שעזבתי את אינטל(!) בשביל להוציאו לפועל. חזרתי לארץ, בהחלטה שאני לא רוצה עוד לעבוד כשכירה. החלטתי את זה. אבל להחליט מה אני רוצה לעשות, ובמה אני רוצה כן לעסוק קצת קשה לי.
הייתי רוצה לשמוע קצת עליך ועל הדברים שהובילו אותך לקחת את המסלולים שבחרת.
אלון says
19 במרץ 2014 at 5:38היי רגב ,מלבד העובדה שאני ממש אוהב את כתיבתך (כי בהרבה תחומים היא תואמת את השקפת העולם שלי ,ואפשר לאמר שהפכתי לסוג של מעריץ שלך )
הייתי רוצה לדבר איתך על רעיון גאוני שגיליתי ,שקשור לבריאות ותזונה נכונה (קראתי על ההמלצה שלך על אכילת פירות וירקות ,מן הסתם כדבר שיכול לתרום להורדה בכולסטרול ,ומן הסתם על כמות המיקרונוטריאנטים והאנטי אוקסידנטים המטורפת שיש בהם ) ורציתי לדון איתך עליו /להתייעץ ,אשמח אם נוכל לדבר ,גם סתם תוך כדי על “הא ועל דא” כי לדעתי יש לי הרבה ללמוד ממך ,שלא לדבר על הרבה תחומי עניין משותפים כנראה
הרעיון הוא לא בדיוק שלי ,זה מוצר שאני משתמש בהמלצה של קרוב משפחה ,שהוא במקרה גם בעל תואר למדעי התזונה ,ובדק את כל המחקרים שקשורים למוצר (30 מחקרים קליניים ) ,ואני יכול להגיד לך שהתופעות שלו מדהימות ,פשוט ראיתי שאתה נורא בעד בריאות ואכילת פירות וירקות ,ואמרתי לעצמי שבדוק אתה תיתלהב מהמוצר כמוני ,ובלי כל קשר -הייתי באמת שמח לשמוע או לקרוא (במידה ורשמת ופיספסתי ) את סיפור חייך בצורה מעמיקה ,אני הופתעתי לגלות שיש עוד אנשים עם קו חשיבה כמו שלי ,שבאמת הצליחו לממש אותו (שזה השלב הבא מבחינתי ) ,ואני לא רוצה להישמע כמו מעריץ עיוור ,אבל המילה היחידה שאני מוצא לזה היא “הולי שיט ” ,שלא לדבר על זה שריפרוף בהרבה מהתמונות שלך באמת מעלה תמונה של מעבר בין גן עדן אחד למשנהו
בכל מקרה ,נוכל לנהל שיחת סקייפ על כל מיני דברים בצורה נורמלית ?ללא כל קשר לרעיון ,אני באמת שהייתי רוצה לדבר איתך כחבר אל חבר
חצי שעה מבחינתי זה מספיק ,אפילו דקה מזמנך
עידן says
19 במרץ 2014 at 6:16רגב אליה שלום רב!
ברצוני להציג בפניך את המיזם שלי על עצמי לאחר קריאת המאמר שלך.
ראשית כל אתה בן אדם גדול מאוד וחכם מאוד ולכן אני פונה אליך: “התרחקו מאנשים המנסים להמעיט בערך שאיפותיכם. אנשים קטנים תמיד עושים זאת. הגדולים באמת יגרמו לכם להרגיש שגם אתם יכולים להפוך לגדולים.”
אני לא מאמין במקריות בעולם הזה הרי לא סתם הגענו לכאן ואנחנו צריכים לומר תודה על כל בוקר בו שאנחנו מתעוררים בעולם זה, סימן שיש מישו שמכוון את הכל. “קיבלנו זמן קצוב ויקר ערך כאן על כדור הארץ, זכרו זאת והוקירו תודה על כך בכל בוקר בו אתם קמים”. (לא סתם בתקופה הזאת שאני עובר קפץ המאמר הזה למול עיני).
התקופה שאני עובר למעשה נרשמה למול עיני במאמר שלך ובדיוק לפני שהוא עלה על צג המחשב שלי הגעתי לתובנות על עצמי ועל החברה שבה אני סובב. *גיליתי שהחברה שבה אני מסתובב מורכבות, מקושרת ובנויה 90% מאינטרס של האדם, אם מי ועם מה שווה לי ל…
“זכרו כי אף אחד לא חייב לכם כלום. העולם לא חייב לכם משכורת וליקום לא מזיז אם תגוועו ברעב מחר. אחריות היא שם המשחק”.
*הכסף הוא לא מטרה הוא רק אמצאי הוא מטבע חליפי לאוכל, אספקה, חומרים, חיים וכו’.
*המרדף אחרי עוד שקל ועוד שניים לא יגיע לשום מקום, להיפך הוא רק מונע מהאדם את היכולת שלו להפיק מעצמו את המקסימום שהוא יכול, הרי שאדם לוחץ את עצמו כמעט רוב הזמן בעבודה קשה לעוד מספר שקלים שיגרמו לו להמשיך עוד כמה ימים בעולם זה, מאבד דבר יקר מעצמו, את היכולת היצירתית שלו לפתח את המיזם של עצמו ( על עצמו).
גם אני עברתי ועובר הרבה מפלות כמו כל אחד ואחד בעולם הזה, אך מה שגרם לי לייחס את עצמי אליך באופן מסויים הוא האופנוע, גם אני עובר מדי יום וזה ישמע הזוי תאונות, זהו כלי עבודתי ורוב זמני נמצא בגונגל הכי מסוכן היום, הכביש!.!.! (תאונה אחרונה ממש לפני קריאת המאמר)
למה הצלחתי להתייחס בעצם ברצינות למה שנרשם במאמר חוץ מהעניין אתה תותח על ומה שרשמת הוא לא מאמר הוא דרך חיים, אני ממש הרגשתי שמישו הסתכל עליי בשנים האחרונות וחיכה שאני אפתח את עיני ורק אז ירשום לי את מה שרשמת, אני לא אדם בעל השכלה גבוהה או ידע רחב, השכלתי בסיסית תעודת בגרות שלא מייצגת שום דבר ממני, שירותי בצה”ל לא מרשים את התדמית שלי, אך:
הניסיון בעולם הזה שצברתי לדעתי הוא הכלי הכי חזק שלי.
מה שנרשם במאמר הוא דבר שרץ בראשי יומיום אך המרדף אחרי ה”אעושר” עוצר בעדי ליזום אותו.
אני לא מתחרט על שום דבר ששעשיתי בחיים הרי
“לא נכשלתי. בסך הכל מצאתי 10,000 דרכים שלא עובדות.”
קשה לי לסדר את הדברים שאני רוצה לומר לך כרגע ויש לי המון!
אני יודע שהכל מתחיל בראש והכח הכי חזק של האדם הוא המחשבה, בעזרתה הוא יכול להגיע לאין שרק ירצה.
מה שאני יודע ב100% שאני יכול לעשות הכל והגיע הזמן שאעשה שינוי.
יומיום אני מנסה לחקור מחשבתית ולא בעזרת כלים אך ורק התהגויות נורמליות יומיות של התנהגות האדם. דרך החיים שלו וצורת הביטוי שלו באלפי מצבים. מנסה לנצל את הידע שלי על אחרים לטובתי. שוב אני טובע ושוב נאבד בתוך הבועה בה אנחנו חיים, ויוצא מהמסלול שאני מנסה להיכנס אליו.
אני עדיין לא מוצא את הדבר שיגרום לי לחייך כל בוקר שאני קם.
אני לא אמשיך לצטט או להמחיש לך שהבנתי והסקתי טוב טוב את היצירה שלך.
אני מאמין ומקווה שאוכל לשוחח איתך בהמשך אתה בן אדם שיש ממנו הרבה מה ללמוד ובגלל ה”מקריות” שחלפה על פני לא אוותר עד שאוכל לפגוש אותך.
על ה”מיזם” הצנוע הזה לא הצלחתי לבטא את עצמי ואת מה שעברתי אחרי קריאת היצירה שלך בגלל שעדין לא עיכלתי את המקריות שאני מנסה להציג, או השינוי הגדול שאני עומד לעבור.
אז ככה אני בסה”כ בן 20 שכרגע עושה את מה שכולם עושים.
כרגע אני בתקופת מחלה ושחרור זמני מהצבא לאחר ניתוח שעשיתי לפני כשנה כתוצאה מתאונת דרכים עם האופנוע, היו עוד מלא תאונות אחריה , ועברתי כבר את תקופת השיקום.
תקופה זו כמו כל ה4 שנים האחרונות בחיי אני עובד יומיום לא פחות מ10 ולרוב 15 שעות על הכביש מסכן את חיי לטובת האנשים והברגים הגדולים בשוק ונמאס לי להיות הבורג קטן.
חונכתי על ידי עצמי למדתי מטעויות גדולות והצלחות קטנות, הגעתי להיות קצת בפור על החברה הסובבת אותי, אך למרות הכל אני נכנס לתקופה בה אני לא מקבל החלטה מבלי להתחרט או לחשוב שיכולתי לבחור טוב יותר.
אני שוב מאבד את כיוון מיזם זה אז לסיום:
*כח עבודה פיזי ונפשי הכי חזק שאני מכיר.
*כח רצון עצום בעל יכולת מימוש אדירה.
*מטרה שעומדת מול עיני 24/7.
*הרצון ללמוד דקה בדקה בעולם הזה.
*אמונה חזקה שהכל לטובה וכל ירידה היא לצורך עלייה.
*ניסיון חיים עשיר יחסית לגילי.
*ועוד מלא תכונות וכישורים שתוכל לראות רק במעשים.
מחכה לתגובה ממך בקוצר רוח !
ומתחיל לעבוד על המיזם שלי כמו שכתבת.
אין לי דרך להודות לך על המאמר המדהים שקראתי ,
בתודה גדולה
עידן
דוד says
19 במרץ 2014 at 8:00אהלן שמי דוד אני סטודנט להנדסת בניין.
המאמר השאיר אצלי דילמה קטנה שאני מנסה לפתור וחשבתי אולי שתוכל לעזור לי אם זה מתאים לך כמובן…
אני בוודאות יודע שאין קשר לכל הפיזיקה והמתמטיקה הקשה שאני לומד לעבודה עצמה והאמת אני ממש לא בטוח שאני רוצה לעסוק בהנדסת בניין. מה שכן אני רואה בתואר סוג של פתיחת דלת למה שאני באמת מתעניין בו וזה נדלן ויזמות נדלן ו”קירבה לצלחת” ולדובדבן שנמצא שם בראש הפרמידה הזאת.
אני יודע שאני יכול גם להתחיל בתור סוכן נדלן ולהתקדם אבל אני דיי בטוח שלא כולם יקחו אותי ברצינות והסינון הראשוני יהיה התואר. כלומר לבוא מתוך המערכת אבל בתור מהנדס בניין יהיה לי הרבה יותר קל.
עבדתי במכירות בקיץ ובמשך שלושה חודשים בלבד פיתחתי יכולות מכירה מעולות ונהייתי למוכר מספר אחת בתאילנד למתחילים. הבעלים של חברה שמכניסה מליון שקל לחודש ממכירות שבחזקתם 13 מוקדים מהטובים ביותר בבנקוק, הציע לי להשאר תמורת התקדמות בעולם העסקים מאחורי המכירה וכמובן שאמשיך לתקופה להזרים לכיסו ולכיסי הרבה מאוד כסף.
אבל.. בכל זאת חזרתי לארץ לסמסטר הראשון שלי בלימודים. רק כי האמנתי שאני יכול להיות גדול יותר. גדול יותר מבעל ממון אלא בעל חזון ונגיעה בדברים הגדולים בעולם הזה שזה נדלן מבחינתי.
האמת שלהיות שם כמה שנים ולנהל בסופו של דבר עסק מתפקד שמכניס זה לא רע בכלל ואני עוד אסע הקיץ הקרוב שוב.
האם אני טועה לחשוב שאין לי ברירה ואני חייב להוציא תואר בהנדסת בניין כדי לפתוח לעצמי דלת לעולם הזה? או שאולי דווקא אני בכיוון הנכון כי אני מודע לזה שזה לא התואר שיכניס אותי אלא היכולת שלי לשווק את עצמי מול אנשים ומעסיקים בהתחלה ולדחוף את עצמי למקום גבוהה יותר כלומר להתחיל להתעסק בנדלן אבל מנקודה טובה יותר עם נסיון של מהנדס בניין שבטח לאחר כמה שנים יודע הרבה דברים על כל התחומים הקשורים לבניין?
תודה רבה אשמח לשמוע ממך
בהצלחה!
אלון says
19 במרץ 2014 at 15:34נפלו עליך חזק הטמבלים האלה, אומרים אין שכל אין דאגות מסתבר שאין שכל אבל עושים הרבה דאגות לאחרים
תמשיך לטייל להנות מהחיים ולהעלות תמונות מדהימות
טלי says
19 במרץ 2014 at 15:38היי רגב. קראתי את הכתבה ומאוד התרשמתי. תודה על האינסייט. יש בעיה קטנה: אתה מתאר את התהליך כפשוט וזורם. אתה קורא לאנשים לצאת בהמוניהם מסגנון החיים הבורגני והמסלול המערבי שכביכול אינ בו ביטחון, לפי דבריך. אתה מציע כיוון לרעיונות, אבל מה לגבי הרעיון עצמו? ונניח שקיים רעיון– איך ממנפים אותו? כלומר… אני חושבת שדווקא היישום הוא רוב העבודה. וצריך לדעת בדיוק איך. ומתי. כישרון אבל גם הרבה מזל… בקיצור, זה לא כל כך פשוט… בטח קיבלת המון הודעות כאלו וחפרתי אבל הנושא מאוד מעניין אותי. תודה, טלי, סטודנטיתשבדרךלהגשיםאת החלוםהבורגנילתפארתהעולםהמערב
שני says
19 במרץ 2014 at 15:39השראה אנושית.
תודה על המאמרים מאירי העיניים שאתה כותב לעולם!
אור says
3 באפריל 2014 at 11:17מאמר מאוד מעניין, אבל יש דברים רבים שלא ניתן או כמעט בלתי אפשרי ללמוד לבד, אני למשל הולך בשנה הבאה ללמוד הנדסה אזרחית בטכניון, זה משהו שבפירוש לא ניתן ללמוד לבד, זה נכון לרוב ההנדסות.
מלבד זאת הרבה ממה שכתבת לא מתאים לרוב האנשים, לרוב האנשים לא מתאים להיות עצמאיים, שבניגוד למה שחושבים, זה לא שאתה הבוס של עצמך, פשוט הלקוחות הם המנהלים שלך.
מסכים איתך שחשוב לדעת למכור, ושקשרים חברתיים הם חשובים, אבל המקום הכי טוב ליצור קשרים חברתיים שקשורים למקצוע שלך הוא דווקא האוניברסיטה, חוץ מזה לדעתי ליצור קשרים חברתיים על מנת לנצלם,זו מטרה שגויה, ובעייתית, ניתן לעשות זאת בצורה מוגבלת מאוד.
לפי דעתי על מנת להשלים את המידע מהמאמר שלך צריך לקרוא את אבא עשיר, אבא עני, שם הוא מדבר על דברים דומים, ועם הרבה יותר מידע לאיך ולמה, וגם אומר בפירוש לא לעזוב את העבודה שלך עד שהיזמות העסקית שלך מכניסה מספיק בשביל שתוכל להרשות לעצמך את זה, כי העבודה שלך היא הכנסה בטוחה בהרבה מיזמות עסקית בחיתולייה.
אגב, אישית, אני הולך ללמוד הנדסה אזרחית כי זה מעניין אותי, הכסף הוא חלק משני מאוד בהחלטה, כי כסף גדול עושים מיזמות והשקעות נכונות ולא מעבודה כשכיר, יש לציין שכסף גדול מפסידים מיזמות והשקעות לא נכונות, לכן צריך להיזהר.
נאור ויונטה says
20 באפריל 2014 at 12:33מאמר רהוט. רק פרט אחד שהושמט, על בסיס ניסיון אישי, כאוב ולמוד תהיות על נכונותו הבסיסית של המאמר בהצלבה עם המציאות העכשווית: אני עוסק במה שאני אוהב, ללא תואר, עבודות בתחום-יש בשפע. אף עשיתי הסבת מקצוע רצינית כדי לעסוק בתחום הזה בהתבסס על העקרונות שהכותב הביע כאן. אני עובד. משלמים לי. ללא ספק. שוב, בלי תואר. אך כעת אני נאלץ לחזור למחוזות העבודות שאני לא סובל ולתעב את היומיום שלי מהסיבה הפשוטה: כל עוד אני בלי תואר, משלמים לי משכורת שלא מספיקה אפילו לשכר דירה. ואת אף אחד לא מעניין שאני טוב במה שאני עושה. אלה הקריטריונים. זו כרוניקה שחוזרת על עצמה כבר שלוש שנים. יש עבודה, מעריכים אותך, מראיינים ומקבלים אותך- אך משלמים בקושי מינימום כי אין לך תואר. צ’קים חוזרים לי ומעקלים לי חשבונות. אז מה כל זה שווה? בלי תואר- אתה לא שווה כלום. נדה. אפס. עם כל הכבוד לכותב המאמר.
מנש says
22 באפריל 2014 at 20:35נאור, הוא מדבר על עצמאות ולאו דווקא על עבודה כשכיר. אני אמנם עובד בעבודה דפוקה ללא מיצוי עצמי, עם נוחות יחסית כמובן אבל זה בגלל שהכלכלה שלי לא תלויה בזה. ישנם הרבה אנשים (אני מכיר מעטים אמנם) שללא תארים וכו’ פשוט הלכו עם החלום והגשימו את עצמם כפרילנסרים ועצמאיים בכל מיני ורסיות.
אגב יש לי חבר עם תואר שני (ליתר דיוק עוד קורס הוא מסיים את התואר השני) שכרגע עובד כשליח עיתונים ומחלק פלאיירים כי הוא מסתובב עם תואר כללי ותאמין לי זה מתסכל. לא יודע מי הגאון (ההורים?) שהבטיח לכם (אני פונה לכולם באופן כללי) שתואר = כסף / הצלחה בחיים. ואם במקצוע שלך ספציפית עם תואר מובטח לך שישלמו לך הרבה יותר, סבבה, זה לא תופס לכל המקומות. הנה קח לדוגמא בהייטק, לקחו אנשים עם משכורות מנופחות ולימודים וידע והבינו שאפשר ללמד דוסיות את אותה עבודה ולתת להם 6,000 נטו והן יהיו מבסוטות עד הגג. אלה החיים בעולם המודרני ידידי.
יערה says
8 במאי 2014 at 23:44כתבה מצויינת נהנתי מכולה!
מאסטר מיאגי says
25 במאי 2014 at 15:56עקרונית אתה מציג דברים נכון. העניין שזאת שורה תחתונה מאד עצובה על החשברה והעתיד שלה.
המסקנה לש המאמר: אנחנו חיים בחברה אנרכיסטיט ולכן שום מוסד, או בעצם שום אדם אחר פרט לבן אדם עצמו, לא יוכל להבטיח לאדם את העתיד/ההוווה שהוא מעוניין בו. רק האדם יביא לעצמו תשינוי.
התהליך הפסיכלוגי שאתה מצגי נכון: קודם דע את עצמך, תבין שאתה שווה ערך לכל אדם שהיה ועדיין קיים בעולם. לכן קודם תבין מה אתהת מה עושה אותך מאושר, ורק כך תוכל לייצר שינוי שיוביל לעתיד שאתה מעוניין בו כך שגם יגרום לך לאושר.
אבל, יש הרגשה שהמאמר מלא באגו, ז”א בגלל שאתה מאושר ואתה מרגיש שיש לך נוסחא לאושר לגבי עצמך, אתה משליך את זה לזה שזה הפתרון לכולם (מרגיש כאילו אתה מנסה לחיות בשביל שיהיה לך סיפור לספר לחבר’ה – אחלה דבר שלא תקף לרוב האנשים שלא לדבר על נשים). אבל מה לעשות שלא קיים פתרון, כי זאת לא בעיה. מה גם שמלחתחילה לאנשים יש תכונות שונות כך שאין אמת אחת לגבי מה יוביל לאושר.
שורה תחתונה כתבה שמציגה דברים נכונים אבל חוטא בפנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר, סוג של אילן הייטנר מתקדם יותר.
ארז says
2 ביולי 2014 at 23:53רגב מה המצב? קודם כל אחלה מאמר באמת נהנתי לקרוא. ולעניין (הרי חיינו קצובים) אני כותב כבר 3 שנים, בעיקר מערכונים סאטיריים לרדיו אבל גם תסריטים ואני בתהליכי קבלה ללימודיי תסריטאות בסם שפיגל. יש לך עצה איך אני ממנף את סוג הכתיבה הזה לפרנסה מקוונת?
שני says
11 ביולי 2014 at 23:55השראה אנושית.
תודה על המאמרים מאירי העיניים שאתה כותב לעולם! :)
בת אל says
12 ביולי 2014 at 0:11הי :) אני בת אל. ואני בדרך כלל לוקחת כתבות בסגנון הזה בעירבון מוגבל. הסיבה שאני כותבת לך היא שכתבת שלמדת בעצמך אנגלית דרך תרגום של שירים וסרטים. יש לי את האנגלית המדוברת הכי טובה מכל ישראלי שהכרתי עד היום. כולל אלו שחיו שנים בחו”ל. זה אחד הנכסים המשמעותיים שלי. ורכשתי אותו, ללא כוונה מיוחדת, לא דרך תרגום שירים אלא העלאת אלו שאהבתי על הכתב. מקשיבה וכותבת. שעות. ולומדת לשיר אותם. הורדת לי חתיכת אסימון בקשר ליכולות שלי רגב, ואני רוצה שתדע את זה :) חג שמח ושבוע מעולה. ותודה רבה.
איציק says
12 ביולי 2014 at 0:34היי רגב.
רוצה לומר לך שזה המאמר שהכי נגע לי ללב בשנים האחרונות.
אתה מקור השראה ומקור אנרגיה, ואני עובד יום יום על מנת להגשים את עצמי כמו שאתה עשית.
לצערי, כבר עשיתי תואר, שאכן הוכיח את עצמו כטעות כיוון שאני כרגע לא עובד בשום מקום, אך מפתח כישורים על בסיס יום יומי וחותר לעצמאות כלכלית.
עשיתי לך לייק לPAGE, אך החלטתי גם “להוסיף אותך כחבר” אם להתבטא במונחי הפייסבוק של היום.
יום טוב וסופש נעים!
איציק.
אוהן says
12 ביולי 2014 at 19:46רציתי לדעת, במה אתה עוסק? אני בן 18 וממש לא מתאים לי כל הקטע הרובוטי הזה של לקרוע את התחת בלמידה כמה שנים, ועבודה מ8 עד 4 לא נראית לי מהנה במיוחד
הייתי רוצה לפנות למשהו מהנה וממצא יותר, ואני יודע שיש לי את הכישורים שיכולים להתבטא יותר מלמידת הנדסת תוכנה או רפואה
יוני מירושלים says
24 ביולי 2014 at 12:12רגב שלום.
אני סטודנט באמצע תואר…ואני חושב שאתה מאוד טועה, למעשה מסקנות המאמר:
אתה צריך יכולת לשווק את עצמיך, למכור את עצמיך, ומנהיגות .
יש לי שאלה מי שאין לו את זה? מי שלא אוהב את זה? הוא אפס וישאר אפס עד סוף ימיו ?
וואלה אני לא מאלה שחושבים שהם חכמים אבל מסתבר שאתה כזה, שחושב שהפתרון שמצאת לעצמיך הוא פתרון שאמור לספק את כל האנושות.
תהיה בטוח שחייבים מהנדסים, חייבים משפטנים וחייבים כלכלנים שעברו תואר אי אפשר שכולם יהיו מנהלים, למעשה אין סיבה שהרוב לא יהיו, ובכלל לא לכולם מתאים התכונות שכתבת פה , למרות שלדעתך לכולם הם חיבים להיות בשביל להיות אנשים מצליחים .
ההצלחה שלך היא מבחינתי מעט מפוקפקת – למרות שבכלל לא כתבת במה אתה עוסק ואיפה אתה נמצא – אבל זה נראה כאילו פתחת עסק בפיליפינים ואתה חושב שאתה איזה מצליחן אז צר לי לבשר לך שכשתחזור לארץ תקבל כאפה עממית רצינית כמו הרבה חכמולוגים אחרים כמוך.
שורה תחתונה – אני לא מאלה שבאים להעליב כמו הרבה פה שחושבים שהם יותר חכמים ממך,
אבל יש אנשים יותר חכמים ממך ולא גילית לי איזה משהו שלא ידעתי לפני,
יש אנשים שהשיטה ה”מטופשת” הזאת של לימודים – תואר – עבודה היא עובדת ויש אנשים כמוך שלא יכולים ולא מתאימים לעבור את זה.
הייתי מעריך אותך יותר אם היית מסיים איזשהוא תואר ובכל זאת מטיף נגד ולא פורש באמצע וחושב שגילית את אמריקה.
בהצלחה בהמשך.
אנונימי says
1 בספטמבר 2014 at 17:56כל מילה בסלע, הבעיה שכל שאר הישראלים באים לפה, קוראים מה שאיזה גאון כתב ועכשיו הם בטוחים שגם הם יכולים ויש להם לגיטימציה ומה לא..
בן אדם שבאמת מצליח ושורד ויש לו עסק שבגיל 60 הוא יוכל לחיות בכבוד ולא ברחוב זה לא מישהו שכותב מאמר כמו זה ולא כותב אפילו במה הוא עוסק או נותן קצת רקע.. מזכיר לי את הפוליטיקאים בארץ, שבבחירות אומרים למה “ההוא” לא בסדר והם כן, לא כותבים למה לבחור בהם אלא למה לא לבחור באחרים..
אבישי says
2 באוגוסט 2014 at 23:30שלום רגב קוראים לי אבישי אני בן 30 היגרתי עם אישתי לשוויץ על מנת להגשים את החלום לבנות עסק ולעשות כסף כדי לחיות טוב אחרי שנים של חלום על המעבר הגענו לפה וזה ממש לא מה שחשבתי גם שוויץ עצמה וגם הקושי בלפתוח עסק ואפילו למצוא עבודה
בסך הכל אני בחור עם ראש עסקי אבל גם מאוד רוחני אוהב החנות מהחיים
בזמן האחרון מוצא את עצמי מתוסכל מכל הרדיפה הזאת אחרי עושר ואושר אני מנסה למצוא איזה עסק או משהו שאני גם יהנה ממנו וגם שלא ישאב לי את כל החיים
הזמן עף וככל שאני מבין יותר חשוב לנצל כל רגע ולהנות
מה שלא ממש קורה עכשיו אשמח אם תיתן כמה עצות
תודה
ירדן says
9 באוגוסט 2014 at 16:52אהלן רגב
קוראים לי ירדן אני בן20 מהמרכז.
כרגע בצבא אני בקקצ הגנה אווירית. כחלק מהקורס אני כותב מאמר על “השכלה כמוצר צריכה”- איך קרה שתואר ראשון הפך למוצר שלכולם יש אותו והוא רק נק’ התחלה ולמה בכלל אנשים לומדים אם זה לא מעניין אותם
מעניין אותי אם יש לך מה להגיד בנושא
אולי תוכל לתרום לי מידע שאספת
כל דבר יעזור לי
תודה רבה
אנונימי says
1 בספטמבר 2014 at 17:52יש 90% אם לא יותר מהכתבה שלך נכונה אבל אתה רחוק מהמציאות, יש המון סיבות לתואר ולא כולם הולכים להיות עצמאיים, אם כולם יהיו עצמאיים ויפתחו חנויות וכו רובם יקרסו וכך גם החברה שלה..
אם תרצה לעבור לחול מתוך מקום של שוק עבודה, ללא תואר בוא נראה אותך..
רק מי שלא עושה תואר מדבר כמו שאתה מדבר.. ולא אני לא עשיתי תואר ובגלל זה אני מסכים עם רוב מה שכתבת אבל יש אלף ואחד הסתייגויות, ואני דיי בטוח שחלק מהאנשים שקראו את המאמר פה ייפגעו ממנו כך או אחרת בעתיד
אביגיל says
4 בספטמבר 2014 at 9:11אשמח להיות מכותבת לפוסטים עתידיים :-)
איתי says
10 בספטמבר 2014 at 3:39שמי איתי נתחיל ונגיד שאני לומד לתואר מדעי המחשב באיחור אני בן 28.
רציתי להגיד לך שקראתי את הכתבה באופן חלקי משהו כמו חצי ויותר הרעיון שלך דיי ברור זה היה המוטו שלי מיד אחרי שהשתחררתי ואני רוצה להגיד לך אתה טועה, וזה לא שלא מצאתי את עצמי היה לי עסק והוא תפקד סבבה אך לא היו לי יכולות להפוך את העסק למשהו באמת גדול ולמה זה פשוט כי לא רכשתי השכלה.
תראה אתה אומנם מציג את האוניברסיטה באור שלילי אך פני הדברים אינם כך האוניברסיטה לא בדיוק מלמדת אותך את העבודה באופן מדוייק אלייה אתה שואף, אך היא מעניקה לך כלים ומלמדת אותך כיצד להתמודד עם הדברים.
רוב הסיכויים שלא תצטרך חדו”א משוואות דפרנציאליות או אנליזה בחיי היום היום אבל האוניברסיטה מעניקה לך את הכלים אם אתה צריך ורוצה להשתמש בהם זאת החלטה שלך, מי אמר שמחר לא תפתח מכשיר רפואי שיפרוץ דרך הכיצד תעשה את זה ללא האוניברסיטה כי אם תחזור ותגיד לי כמו בכתבה שלך שאתה לומד לבד אז אתה פשוט עובד על עצמך, אין שוני בין ללמוד לבד את החומר או ללמוד אותו באוניברסיטה, כל סטודנט שעבר בשערי האוניברסיטה יודע שבמהלך השיעור אתה שומע סינית ושאתה מגיע הביתה מתחילה העבודה האמיתית, כמה אנשים אתה מכיר שיכולים ללמד את עצמם הנדסת חשמל, הנדסת בניין, מדעי המחשב ועוד דברים רבים לבד אם תחשב ממוצע תקבל מספר השואף לאפס.
אתה מנסה לתאר עולם שבו הכל ניתן ללמוד לבד אבל זה לא שחור לבן, אם תבדוק את מספר האנשים שחושבים כמוך שהם ינצחו וניצחו את המערכת תגלה ש80 אחוז ממי שלא הלך לעשות תואר חשב שהוא ידפוק את המערכת ובסוף הוא נשאר תקוע.
אתה מרמה קצת את האנשים להביא את גאיידמק או כל עשיר אחד שלא למד זה בדיחה אם היית לומד סטטיסטיקה או הוכחות מתמטיות היית מגלה שהכתבה שלך מתבסס על דבר שאינו נכון והוא השלכה מהפרט אל הכלל לא עושים את זה.
בהצלחה לך ולכל מי שינסה את דרכך.
נ.ב הדברים אינם באים מכיוון של שנאה או רוע אלא ממקום שבא לשפוך אור, הייתי וניסיתי את הדרך שלך ואני יודע שעל כל אחד שמצליח בשיטה שלך מיליון נופלים ואת זה אתה לא מספר.
אלישי says
3 באוקטובר 2014 at 0:24אתה פשוט תותח וכל מה שכתבת על המונחים כמו חופש, פשטות, מינימליזם וכו’ במאמרים המאלפים שלך – פשוט נכונים! לצערי, הרבה אנשים יתנגדו למה שאמרת והדבר הכי נכון שאמרת – לא להיות תלוי בדיעות של אחרים בכלל!!! אני גם שניתי את מסלול חיי אבל בגיל די מאוחר, בגיל 36. לא נורא וזה עדיף על פני גיל 50! :-) המשך להיות השראה עבור רבים שחולמים בסתר על חופשי אמיתי וללא שעבוד לכסף.
בהערכה עצומה,
אלישי
משה says
8 בנובמבר 2014 at 16:121. טרחת להתחיל את הסיפור בהתחלה אגבית שהיית סטודנט בטכניון והחלטת לפרוש. החלטה שאתה מהלל לאורך מאות משפטים. סיפרת גם שחוץ מבאנגלית ומחשבים היו לך חרא ציונים בבית ספר. השאלה שלי היא: לאיזו פקולטה מעניינת + רווחית לעתיד יכולת להתקבל בטכניון של 2010. התשובה שלך תגיד את הכל. או שחירטטת עם הציונים בבית ספר (כדי לתת הרגשה טובה לכולם – שכל טמבל יכול להצליח),או שהתקבלת לפקולטה מעפנה כמו הנדסה חקלאית/ביולוגיה ואז ברור שההחלטה לפרוש הייתה נכונה כי לא היה יוצא ממך שום דבר ממילא.
2. לעיסקך היום. לא פירטת מה בדיוק אתה עושה היום חוץ מלציין שזה קשור למסחר אינטרנטי. אני לחלוטין מבין את ההחלטה -כשאתה עצמאי קטן, כל יתרון על פני תחרות פוטנציאלית יכול להציל אותך מקריסה מוחלטת. אתה בטח לא רוצה שמישהו יחקה אותך יותר מדי במדויק..לדעתי זה ממחיש יותר מכל את החיים האמיתיים של מי שמתהדר שכל כך טוב לו – פחד – כן פחד שזה יגמר מחר כי עוד 100 אנשים יעלו על הנישה שלך ויהפכו אותך ללא רלוונטי או לפחות להרבה פחות רווחי וגאה. בתחום כזה, לא מספיק להצליח – צריך להמשיך ולהתמיד להקדים את הסביבה שלך )שאותה אתה אפילו לא רואה או מכיר) אחרת ההצלחה של אתמול הופכת לזכרון מתוק וכל מה שיש לך זה בלוג עם מעריצים.
אני לא נגד יוזמה, אבל חשוב לא לצבוע את הכל בצבעים וורודים כי יש סטטיסטיקה נוראית של אחוזי הצלחה של עסקים קטנים ואף אחד לא רוצה להיות שם.
אני מעריך את הצורך שלך לעזור לסטודנטים מתוסכלים להגיע להחלטה חשובה ומניח שהצורך להתהדר בהצלחה (ובתמונות של ישבנים בחוף) לא נובע משחצנות בלבד. עם זאת, יש לזכור שלא כל החלטות לעזוב את מסלול החיים של “עבדים נרצעים” הסתיים בטוב ולא תמיד יש דרך חזרה. לפעמים החיים מנצחים.
אילת says
27 בנובמבר 2014 at 19:23מרשים מאוד.
אני דוגלת בכל הנאמר במאמר זה,
יישר כח.
שלומי says
17 בדצמבר 2014 at 14:43תודה על הכתיבה המעניינת והמסקרנת. מבלי להשתחצן, לי אישית לא חידשת כלום אבל העברת המון נקודות שחיפשתי באופן ברור, נוח אפשר לתאר אפילו – מושלם.
לדעתי המאמר מתאים לאנשים שלא מחפשים דרכי קיצור להצלחה. בסופו של דבר מוסדות לימוד מתפקדים ככלי להכשרת כישורים שונים (חברתיים/מקצועיים/לימודיים וכד’).
לימודים במוסד מסויים מכניס אנשים למסגרת שכוללת תהליך של עבודה והיא יוצרת מוצר מסויים בכל התהליך אם זה כתוצאה מהרחבת אופקים או כניסה למסלול מסויים דרכו.
כמו הכוונה בפסקה במאמר – ללא כשלונות/ניסיונית אין הצלחות. קשה לעשות את זה אבל כל אחד צריך להכנס לתהליך של חישוב מסלול מחדש בשלב מסויים בלימידים כדי להבין האם הוא הגיע למקום שאתה ראית מוקדם מאוד (פרישה אחרי 3 שבועות עם בטחון כזה והחלטה לעשות מעשה כזה(
קובי says
1 בינואר 2015 at 15:27אהלן רגב
קראתי מספר פוסטים שלך והתחברתי בעיקר לחלק שעזבת את הלימודים, אני עכשיו התחלתי ללמוד ופשוט מפרקים לי את המוח במאגרי שאין לי צורך בהם, אני רוצה לעזוב הכל אבל יש גם פחד כזה לעזוב שהרי “מה תעשה בלי תואר..”, קראתי שאתה כותב ומזה אתה מתפרנס – לא הכי הבנתי איך, וגם לי יש איזה כישרון כתיבה מסויים, השכלה היא איך מפתחים את זה ועושים מזה הכנסה פסיבית? כמה השקעה זה דורש ביום ועוד תשובות שהייתי רוצה לדעת אם היית יכול לענות לי
נעה says
17 בינואר 2015 at 23:43היי רגב,
במקרה יצא לי להיתקל בפוסט שכתבת לפני שנה על האקדמיה והחלטתך לפרוש ממסגרת הלימודים, ומעבר לכך שהזדהתי, אני חושבת שנותרתי מעט מבולבלת.
אני התחלתי ללמוד בגיל צעיר (22) קולנוע במכללה לאומנויות בתל אביב(מסחטת כספים) והרגשתי שמעבר לפן החברתי והקורסים הבודדים מהם נהנתי ,לא מצאתי את עצמי כל כך במסגרת ושלמעשה למרות אהבתי לתחום, הבנתי שאני לא רוצה לעשות סרטים, למרות שהלך לי לא רע והחלטתי להתמקד בכתיבה. אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי ומעולם לא עשיתי עם זה משהו מעבר לכתיבה למגירה.
להבדיל ממך כנראה, בתקופות ללא מסגרת מצאתי את עצמי דיי אבודה ולכן לאחר שנשרתי מהמכללה, החלטתי לעשות פסיכומטרי(שעד כה התנגדתי לו נחרצות) כדי שאוכל להתקבל לאוניברסיטה וללמוד בחוג לספרות שהציע מסלול מיוחד לכתיבה יוצרת. (בין לבין גם חשבתי שאני רוצה להיות שחקנית, התקבלתי ללימודי תיאטרון ופרשתי)
בינתיים חלף לו החודש הראשון ללימודים ומעבר לסדנה אחת שאני לוקחת בכתיבה יוצרת וקורס קולנוע אחד בו צופים בסרטים, אני מרגישה שהלימודים הם טימטום אחד גדול. אני מרגישה שאוכל ללמוד הרבה יותר אם אשב בבית ואקרא את כל יצירות המופת שעוד לא קראתי מאשר אלמד איך הפורמליסטים אי שם לפני מאה שנה ברוסיה ניתחו את יצירותיו של טולסטוי.
הכישורים שלי הם ללא ספק בתחום האומנויות. חוץ מהכתיבה שתמיד העסיקה אותי, התנסתי ולצערי זנחתי תחומים נוספים. למען האמת אני לא רעה בשום דבר בו אני נוגעת. אני בעיקר מוותרת לעצמי. אני מרגישה לכודה רוב הזמן..
אני מרגישה חנוקה מהמציאות פה, מהלחץ לעמוד במטלות וחובות הלימודים, הניסיון להתפרנס מעבודות שאני לא סובלת ובעצם התקופה היחידה בה הרגשתי חופש ושלווה אמיתית הייתה כשטיילתי.
קצת בירברתי פה, לא בטוחה למה אני כותבת לך בכלל אבל אם יש לך משהו מעניין לומר אני אשמח לשמוע:)
אסף says
22 בפברואר 2015 at 0:56שלום לפני חודשיים בערך נכנסי לאתר שלך פעם ראשונה הייתי בסוג של דיכאון והמאמרים באתר נתנו לי סוג של הרגשה שאם אתה עשית את כל הדברים שאתה כותב עליהם גם אני יכול בכללי אתה נראה בן אדם מאוד מוכשר לסיכום תודה!!!!!
נ.ב אשמח מאוד אם תמשיך לעדכן את האתר
אסף
ניב says
20 ביולי 2015 at 11:52ומה עם יועץ לימודים? האם כדאי להתייעץ לדעתך? או שמספיק שתחליט מה שתחליט ותצא לדרך.. הרי לא תמיד אנחנו יודעים במה אנחנו באמת טובים רק עם הגיל אפשר להבין את זה.. מי שצעיר הרבה פעמים חייב הכוונה….
אהרון says
25 בספטמבר 2015 at 1:10היי שלום רציתי לשאול כמה שאלות
כרגע אני לומד הנדסאי תעשייה וניהול
אין שום תוכן ענייני בלימודים אך יש לי כמה נכשלים.
השאלה היא כזאת, אני מתוסכל בגלל שרוב מוחלט של אנשים טוענים שללא תעודה כלשהיא אתה תעבוד חמור פיזי.
וזה התחיל להלחיץ אותי מאוד.
רציתי לבקש ממך ייעוץ
נ.ב
אני בסך הכל בן 24
יפית says
31 באוקטובר 2015 at 9:39אני רוצה לומר לך , שקראתי את הכתבה, וממש התפעלתי המחשבות לכיוון הזה רודפות אותי כל יום ביומו. אני שכירה ורק אחרי 20 שנה אני התחלתי ללמוד מה שאני באמת אוהבת וחושבת שזהו ייעודי בחיים . וזאת רק כאשר עברתי בחיים בקיבלתי תובנות. אני נהנתי מאוד מהכתבה. היא מעודדת.
ושאפו לך.
בהצלחה בהצלחה בהצלחה
יפית:)
אנדריי says
31 באוקטובר 2015 at 23:43היי רגב,
ראשית אני חייב לציין שהבלוג שלך מבטא בצורה נהדרת את מה שאני מנסה להסביר לסביבה המקובעת שלי ולכן במקום להשקיע מזמני היקר אני פשוט מקשר אותם לפוסטים המעולים שלך :)
סחתיין על יכולת הכתיבה המרשימה ועל ה-Mindset הצלול שלצערי נדיר לפגוש אצל אנשים בימינו.
השאיפה שלי היא לחיות בתור נווד דיגיטלי ולכן לפני מס’ חודשים התחלתי במסע של Affiliate Marketing בגלל החופש שהתחום מעניק. בזמן האחרון התחלתי לראות תשואות אחרי שהשקעתי לא מעט כסף ועשיתי אינספור טעויות.
כרגע אני מפרסם מוצרים של אחרים בעיקר בפייסבוק בזכות ה-Targeting המעולה שהוא מציע ותוך כדי כותב PDF בתחום הדייטינג שבעזרתו אני מתכוון לאסוף מיילים וליצור צבא משלי.
אשמח לקבל את הסקייפ שלך ולשוחח איתך על התחום.
בנוסף, אני מעצב גרפי עם לא מעט ניסיון שמתמחה ב-Web וחווית משתמש, בשמחה אעזור לך בפרוייקט כלשהוא.
בברכה,
אנדריי
גל says
25 בפברואר 2018 at 1:52אהלן אנדריי,
שמי גל, אני בדיוק מסיים את שירותי הצבאי ביחידה מיוחדת.
יש לי סכם גבוה ויכול להתקבל עוד השנה לאיזה לימודים שרק ארצה.
אינני מעוניין ללמוד באוניברסיטה. אני מצויד בהרבה ניסיון חיים בהקשר של דייטינג, יש לי שאיפות מאוד דומות לשלך בהקשר של פתיחת עסק אינטרנטי בדמות בלוג, העצמתו ופתיחת אתרי נישה נוספים בתחום פיתוח גוף וכו’. כמו כן, יש לי רקע מקצועי ונסיוני בתחום פיתוח הגוף.
אשמח אם נשב לקפה.
צור איתי קשר במייל במידה ומעוניין.
מור says
14 בנובמבר 2015 at 0:05אהלן רגב,
קוראים לי מור, בן 23.
מאז ומעולם הייתה לי חיבה ענקית ללמידה עצמית, לידע כללי, ליצירה.
את שפת התכנות הראשונה שלי למדתי לבד בגיל 12 מספר ישן ומאובק שעוד הגיע עם דיסקט מרובע.
בתור ילד שאהב מאוד ליצור ולבנות דברים, פתאום נפתח לי עולם ומלואו בלתי מגובל של חופש יצירה.
שעות על שעות מול המחשב, בניסיונות, כשלונות והצלחות קטנות. עד היום עולות מחשבות על מה היה אם הייתי מוציא לאור את המערכת בלוגים שפיתחתי בגיל 14 :)
בהמשך נטמעתי בקהילת הקוד פתוח. הייתי מקדיש זמן רב במציאת פתרונות לבעיות שצצו לחברים אחרים בקהילה.
בגיל 17 כבר היה קצת יותר בטחון עצמי בארסנל, ויצא לי לקבל את הסטפת שטרות הראשונה שלי ולהבין שלכל העסק יש גם פוטנציאל כלכלי.
אגב, מההקדמה נשמע שאני גיק “חסר חיים” ממוצע. אז זהו שלא, יש לי בת זוג מדהימה כבר 7 שנים, המון חברים ובסך הכל כישוריים חברתיים לא רעים.
ואז הגיע השירות הצבאי. התמזל מזלי לשרת האחד המקומות היותר מדהימים בצבא, יחידת מודיעין קטנה עם אנשים מדהימים. מקום שמעודד יצירה ויזמות. ממש חברת סטרטאפ פרי חיל מודיעין, שחייליה הם האחראים על קידומה ועל שימור הצלחתה. כראש צוות פיתוח ביחידה, יצא לי ליזום הרבה פרוייקטים קטנים כגדולים, כשהגדול מתוכם זכה בפרס ראש אמ”ן לחשיבה יוצרת.
עוד בשירות תמיד לחברי למחזור (6 אנשים מגיעים ליחידה בשנה), תמיד היה בראשונו “חלום הסטארטאפ” הישראלי, ולהגשים את הסטיגמה של החברים יוצאי יחידה מודיעינית שהקימו חברה ועשו מיליונים.זה היה החלום לפחות.
ובשלב מסוים התחיל לבצבץ לו רעיון קטן. בחשאיות רבה, שני חברים ואני התחלנו לנסות ולהגשים את החלום. כאשר חברים אחרים למחזור תכננו את הטיול לדרום אמריקה, אנחנו החלטנו לצאת מהמסלול ולנסות ולהקים חברה. היה רעיון, אפילו רעיון טוב. אחרי מחקר שוק רציני ביותר, פגישות עם אנשים חשובים, השקעה ואפילו עבודה במשרד (בעזריאלי! אל תשאל איזה קומבינה), הרגשתי שאנחנו על הגל ושהכל מסתדר. לאט לאט התגבשה בי הדעה שלימודים זה לא בשבילי, שאני רוצה להיות יזם, ותו לא. כמובן שלא פיתחנו שום דבר באמת, 90% מהעבודה הייתה על לדעת בדיקה אם הרעיון שלנו בכלל שווה משהו (הלכנו על המתודולוגיה של lean startup). אבל כל הדרך הייתה רצופה מכשולים. כל אותם אנשים, ההורים, כולם זלזלו. הרי למה שחבורת ילדים יצליחו להתעסק בתחום שכזה ולהגיע להישגים (הרעיון היה בתחום הפיננסי), הרי מארק צוקרברג יש אחד למיליון. בשלב מסוים, זה היה כבר יותר מדי. “שוכנענו” שאנו לא האנשים שיכולים להביא את החזון לידי מוצר. הפסקנו. אחרי כן הגיע חודש וחצי של חוסר מעש. המוח קודח ומחפש כיוונים, מנסה לחשוב על רעיון חדש שיביא אולי משהו חדש, אבל כלום.
הגעתי למסקנה שלשבת בבית ולחכות לרעיון שיבוא, כנראה לא יביא את הגאולה. החלטתי לנסות לראות מה אני שווה. זוכר שהזכרתי שעסקתי בתחום האינטרנט באופן עצמאי? אז שלחתי קורות חיים מינימליים באחד מאתרי הדרושים. מאותו הרגע הטלפונים לא הפסיקו לזרום. הצעות עבודה, ראיונות הכל. פתאום ההורים שלי, שתמיד דחפו לכיוון התואר, הבינו שאולי לא הכל שחור ולבן, אולי יש אלטרנטיבה כמו שאני תמיד הצעתי.
התקבלתי לכל החברות שהתמיינתי אליהן. 4 חברות שונות חיכו לתשובה ממני. 5 ספרות במשכורת, מי היה מאמין? ילד בן 21 וחצי, משחורר טרי מהצבא עם ארבעה חוזים. אחרי לבטים רבים החלטתי ללכת על החברה הקטנה מביניהן. התיאוריה שלי הייתה ששם יהיה לי השפעה רבה יותר מאשר בחברות הגדולות, ושם אני באמת אלמד את התכלס ולא אהיה סתם בורג. אחרי מבחן קצר, ותהליך שלקח פחות מיומיים, התקבלתי למניין החברה. סטארטאפ קטן בתל אביב (היינו 15 איש באותה התקופה).
התחלתי לעבוד בחברה, קצת מפוחד וחסר בטחון כמובן. בכל זאת, מוקף מבוגרים, עבודה אמיתית ראשונה, בלי תואר, הייתה מין עמדת נחיתות קלה.
אבל לאט לאט הכל התחיל לזרום, ובכיוון הטוב. למדתי מהר מאוד להסתגל. הבנתי איך הדברים עובדים. התחלתי לרכוש חברים מהעבודה, למרות פערי הגילאים והסטטוס המשפחתי. עם משכורת מטורפת שכזו, כשחברים שלי קורעים את התחת בעבודות מזדמנות, החיים היו תותים.
אמנם העבודה הייתה קשה ואינטנסיבית, אבל סיפוק היה ללא ספק. למדתי ה-מ-ו-ן. איך מפתחים מוצר, איך עובדים בצוות, איך הכל הולך ואיך מדברים עם בעלי אינטרס. אחרי 3 חודשים בערך כבר לא הייתי “ג’וניור”, אלא קיבלתי את מלוא האחריות על תחום הfrontend בחברה והייתי למעשה אחראי עליו.אחרי חצי שנה, החברה עשתה אקזיט. נמכרנו לתאגיד ענק. חלום. עשרות אלפי שקלים ממתינים לי שרק אקח אותם בעוד כשנה. אגב, גם ההלעאה במשכורת לא איחרה להגיע. המנהל שלי היה כל כך מרוצה מהעבודה שלי, עד כי הוא העלה את המשכורת שלי בכ-30%.
אבל משהו מאוד השתנה מאז הרכישה. הכל נהיה פוליטי, מגעיל. אנשים התמרמרו, הרגישו איך אנחנו הופכים מסטארטאפ מגניב וחדשני לעוד חלקיק קטן בתוך חברה ענקית. גם אני הרגשתי ככה.
בינתיים, כל החברים שלי התחילו להתעניין בלימודים. אבל הכי חשוב, חברה שלי. למרות ההפצרות שלי שתואר הוא אינו מה שהיה פעם, שהיום יש אלטרנטיבה, שעדיף ללמוד לבד, היא לא הסכימה לשנות את דעתה.
מעבר לזה, ההורים, החברים, כולם היו בדעתם ש”מתישהו אני אצטרך את התואר” ו”חבל שתפסיד את שנותיך היפות בעבודה”, וש”חיי סטודנט הם חיים מדהימים”. לאט לאט המחשבות חלחלו, אולי אני כן צריך ללמוד? אולי כמו החרטות שעלו מדי פעם על דרום אמריקה, אני גם ארגיש חרטה על האוניברסיטה? על חיי הצעירות?
אז אחרי חודשים רבים של התברברות, החלטתי להרשם ללימודים. החלטתי להרשם לבן גוריון. שם, כך הבנתי, חיי החברה הם הכי טובים. אז נרשמתי, מדעי המחשב וכלכלה. כמובן שהבוס שלי היה המום מההחלטה. אחרי כשנה בחברה, עזבתי. לשמחתי הקשרים שיצרתי שם נשמרים עד היום, וקיבלתי מאז מספר הצעות עבודה והמלצות.
בשלושת החודשים שבין העזיבה ללימודים, פיציתי את עצמי בטיול קטן למזרח.
עם ספקות רבים אך עם תקווה הגעתי לשנת הלימודים. כמובן שהדרך הייתה ארוכה, היה המעבר דירה עם החברה, ההשקעה הרבה בדירה וכו’, מעבר לא פשוט.
שנת הלימודים התחילה. לא עברו יומיים, וכבר הרגשתי שמשהו אצלי לא מסתדר. שאני לא שייך. אמנם פגשתי אנשים מדהימים (שחלקם עם סיפור מאוד דומה לשלי בקטע מוזר). מצאתי את עצמי רץ בין שיעורים, לומד עד השעות הקטנות של הלילה וכל זה בשביל מה? בשביל שורה ברזומה שגם ככה זניחה בימים האלה לעומת ניסיון אמיתי.
לא משנה את מי שיתפתי, התגובה הייתה זהה, “אלו חבלי לידה”, “ההתחלות תמיד קשות” וכו’. כבר עברו שלושה שבועות, ואני עדיין מרגיש שמקומי לא שם.
מצד אחד, יש בי את הרצון ללמוד ולהשכיל. מנגד, ההפסד הוא כה גדול שכן אני מפסיד שנים מעולות לצבור ניסיון נוסף, קשרים, ולהתפתח באמת. הלימודים הם רק ריגרסיה. הרי אני מתעסק בסדרות אינסופיות, תורת קבוצות ודברים כאלו ואחרים, במקום לעסוק בתכלס, בעבודה, ביצירה.
אבל כאן הדילמה קשה. יש את בת הזוג שלי, שלא מתכוונת להרפות מהלימודים (בינינו, אין לה כל כך הרבה אופציות אחרות). אני לא כל כך יודע מה לעשות. אני מוצא את עצמי לומד ולומד, משקיע שעות בדברים שאני לא מוצא בהם שום ערך מוסף. ממילא, החלום שלי הוא להקים חברה משלי.
כל פעם שאני מגיש מטלה, אני חושב על מה יכולתי לעשות עכשיו. כנראה שההחלטה לעבור לבאר שבע היא מהטיפשיות שעשיתי בחיי. הרי היו אופציות אחרות. משום מה, הלב משך לשם.
כרגע העסקים כרגיל, אני ממשיך בלימודים עד אשר אני אמצא אלטרנטיבה טובה. קשה למצוא תעסוקה בדרום. התכנית היא אולי למצוא עבודה במקום קרוב ולהמשיך לגור עם החברה, לפחות עד תום השנה הראשונה.
כמובן שההורים והחברים לא מבינים על מה אני מדבר.
שמחתי לדעת שהדעות וההרגשות שלי הן לא שלי בלבד, ויש אנשים אחרים גם שמרגישים כמוני.
אשמח לשמוע את דעתך, לדעת אולי גם מול אילו דילמות אתה עמדת כשהחלטת לעזוב את הלימודים.
בתודה רבה,
מור.
מור says
18 בנובמבר 2015 at 12:25אני רוצה לסכם את התגובה שלי למאמר שלך
במילה אחת: וואו!!
ובשתי מילים: דאבל וואו!
מדהים ויפה לראות כמה המאמר שלך נגע באנשים עד שכל כך הרבה מהם טרחו והגיבו לחיוב ולשלילה.
זה רק מוכיח לך שאתה צודק כי אמת וערכים הם דברים שנוגעים בנו ומסוגלים אפילו להזיז אותנו ולהוציא אותנו לפעולה.
הכתיבה שלך זורמת קולחת ומאוד מהנה. הייתי ממליצה לך לכתוב “יישומון” מילה שהשאלתי כדי לכתוב בצורת מתכון:
1.
2.
3.
מה ואיך בדיוק לעשות כדי להגשים שאיפות וחלומות.
אפשר אפילו לפתח את זה כיישומון אמיתי במשמעות של אפליקצייה מערכת בינה שמזהה כישורים, תחביבים, יכולות או מקבלת נתונים שהזנת לתוכה ועוקבת אחרי הצמיחה האישית והכלכלית שלך. נשמעת לי אפליקצייה קלה להכנה ובצירוף המאמר הזה שלך היא תהפוך לוויראלית.
לדעתי.
בקיצור היה לי ממש כיף לקרוא
אוהבת
אסי says
3 בינואר 2016 at 12:27רגב קראתי פשוט את המאמר שלך כמה פעמים ואני ידעתי את מה שאתה אומר.. אבל ששומעים את זה מעוד כול מיני אנשים זה מחזק ….! תמיד אהבתי את תחום השיווק והמכירות וכנראה מחוסר ביטחון פחדתי ללכת לכיוון הזה… והיום זה לא המצב הולך על זה עד הסוף! רגב למרות שלא המלצתה ללמוד תואר אבל בכול זאת חשבתי ללמוד תואר חשבתי ללמוד מנהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה וללכת ללמוד רק את כול מה שקשור לשיווק …. כמובן שאני הולך מתשוקה ולא בכוח …. השאלה הגדולה האם לדעתך מלמדים שם כלים איכותיים רלוונטים שבאמת יקפצו את העסק או חרטה? או שהכי טוב לבחור מרצים בקפידה ולעבור קורסים (שאת זה חשבתי לעשות בנוסף ) פשוט אמרתי אולי נלמד לתואר ואחרי זה תואר שני במקרקעין … האם ידוע לך מה באמת לומדים שם ? למשל ברפואה דוחפים לך המון דברים שקריים וואלה לא מתאים לי שגם במנהל עסקים ניהול השיווק זה יהיה ככה. אני תאכלס רוצה ללמוד בשביל הכיף ובשביל לקבל ידע שישפר את היכולות מאוד… מה דעתך רגב ידוע לך מה לומדים? תודה!
נועם says
3 בינואר 2016 at 12:34בדיוק עזבתי את תואר למודי מתמטיקה ומדמ”ח בגלל הסיבות שציינת
החלום שלי הוא להתפרנס מהגשה לבגרות במתמטיקה עד 5 יחידות ולהראות לאנשים את הצד היפה שבחשיבה.. אך האוניברסיטה היא כמו מרוץ דורסני,כמו הקפיסטליזם החדש שנהיה ,אין פאן כבר בכלום,למדתי בתואר ולא נהנתי משנייה אחת,כמו שאמרת הכל היה סטרס…לאף אחד לא היה אכפת אם אצליח או אכשל העיקר שאני אשלם להם ואהיה עוד בורג במכונה המשומנת של עולם התעשייה של ההייטק.
אני זוכר שבתיכון בכיתה ח’ העתקתי במבחן במתמטיקה ושיבצו אותי ל5 יחידות ,לא ידעתי שאני משובץ ל-5 יחידות, הייתי גרוע אז במקצוע הזה, אבל למדתי לבד,מספרים וחוברות…והוצאתי 100 בשאלון הראשון ואח”כ כבר המוח שלי היה מיומן מאוד, הייתי צריך בקושי ללמוד על מנת להוציא 90 ממוצע סופי ב5 יח”ל.. אני.. שחשבתי שאני לא יותר ממישהו שמקסימום יכול לסיים 4 ב-80 אם יהיה לו מזל.
אבל השאלה בסוף איך אתה מציע להתקדם? אני מרגיש שהתשובה ידועה לי כל כך ,ללכת עם האהבה שלי ללימוד בדרך שלי עד הסוף… מה אתה אומר אתה נשמע לי ממש מבין עניין ואחד שלא שם זין על מה כולם אומרים ומה החבר’ה רוצה שנחשוב והכי חשוב ,נראה לי שכבר יש לך נסיון וראית מקרים.
אגב הפוסט שלך כל כך מדויק..
אסי says
3 בינואר 2016 at 19:44קראתי את כול המאמר שלך המון פעמים.
ידעתי את מה שרשום אבל תמיד להתחזק זה מצוין..
יש לי יש אלה אלייך.
אני מאוד ממתחבר לתחום השיווק מכירות פירסום …
האם כדאי ללמוד מנהל עסקים בהתמחות בשיווק ?
או שזה ביזבוז זמן ועדיף לקרוא ספרים ולעבור קורסים..?
תמר says
5 בינואר 2016 at 14:39איש יקר שמי תמר ואני מבאר שבע בת 50 ,יצאתי לפנסיה מוקדמת לפני מס שנים ווואלה עד עתה לא מצאתי משהו באתרים שיהיה מאושש ונותן תקווה כמו שקראתי עד עתה , משהו בכתיבתך אומר לא להתייאש ולחפש את הנישה המתאימה לאדם באשר הוא , אני היום במצב שמחפשת השלמת הכנסה אך לא באמת מתחברת לפרסומי עבודה שמחזירים אותי למקום שההכנסה היא החשובה ביותר אשמח לשמוע או לקרוא יותר על אופציות שאתה מציע לקריירה ב’ ,ואתה נותן התקווה כי גיל הוא לא מדד להצלחה ,אשמח באים תשלח אלי למייל רעיונות בהםאוכל להתברג , אתרים זה נושא נחמד די מחוברת למדיה אם כי לא בקיאה כי עד עתה לא נדרשתי/ צרכתי שימוש רב בטכנולוגיה מתקדמת אך בד בבד בהחלט אדם שלומד מהר ושוחר ידע בכל תחום .תודה
שמחה says
12 ביולי 2016 at 21:53יופי. אתה איש מכירות מעולה. רוב מה שאתה כותב זה שטויות. סטטיסטית זה לא נכון.
אין ספק שתואר לא מבטיח הכנסה. הוא כן פותח אופקים ויכולת חשיבה. הביקורתיות של הרבה אנשים עם תארים מפותחת הרבה יותר מאנשים שלא למדו וניזונים מאתרים כמו שלך. הציטוטים שלהם מגיעים מבלוגים ולא מבוססים על כלום.
וכן – יש המון אנשים שמשלימים הרבה כסף על לוקשים, והרבה אנשים שלא למדו שום דבר פורמלי כי “לא צריך” ומייעצים לאחרים שלא למדו כלום ולכן אין להם יכולת להעריך את מה שהם קוראים.
אור says
26 באוקטובר 2016 at 12:45את מדברת שטויות במיץ, אין ספק שתואר אקדמאי מרחיב אופקים אבל סטטיסטית מה שרגב כותב הוא נכון מאוד לרוב מסיימי התואר אין עבודה, בתכלס הם לא באמת מוכנים כי מה שהם למדו זה תאוריה ולא פרקטי. ולמי שיש תואר לא הופך אותו לחכם יותר זה קישקוש מוחלט.
ואני בעל תואר ראשון במשפטים כי ההורים רצו וכיום אני לא עוסק בזה כלל
ניקול says
6 בנובמבר 2016 at 17:13אז הגעתי לכתבה שלך לגמרי במקרה, בעודי מחפשת בגוגל כתבות על תארים.
קודם כל,אני כל כך מסכימה איתך, תואר היום זה סתם, פשוט סתם
בדיוק כמוך התחלתי ללמוד (מדעי ההתנהגות) אחרי השנה הראשונה הבנתי שזה ממש לא בשבילי, עשיתי טיול בארה״ב, פתחתי קצת את האפיקים,וחזרתי לארץ
להגיד לך את האמת, הקושי בלהיות אדם חופשי (זה הקושי שלי לפחות) הוא שמציאת הכיוון היא מאוד קשה,אתה נודד מכיוון לכיוון, זה החיסרון , זוהי סיטואציה שלא נוחה בכלל, אבל אני עדיין מעדיפה את זה מאשר להיות ממורמרת וללכת עם הזרם.
אחרי הפרישה מהלימודים תהיתי לעצמי מה מתאים לי, מה אני באמת רוצה,מה אני באמת אוהבת, כי באמת הבנתי שאני לא בן אדם שיכול ללכת עם הזרם
לאט לאט עלתה בי התודעה שמה שרציתי מאז ומעולם זה להיות בעסקי הפרסום, בעסקי הטלווויזיה,בשואו-ביזנס
לעולם לא אשכח את הקליפ הראשון שראיתי בMTV (זה היה בערך בכיתה ה׳), זה שינה את כל חיי, והציל אותי ברגעים הכי קשים,הבריחה לעולם הזה ,הוליווד.
אני כותבת מגיל 15 בערך, תמיד הייתי טובה בזה אבל לא ייחסתי לזה כל כך חשיבות
אחרי שהרהרתי לעצמי ,הגעתי למסקנה שאני צריכה להתעסק בקולנוע וטלוויזיה, ולהשתמש בנשק שלי-כתיבה
מאותו רגע שהבנתי את זה,התחלתי לעבוד על הסיפור הראשון שלי שבעתיד אני רוצה להפוך לספר (:
יש לי גם רעיון לתסריט,שאותו אפתח בהמשך כי אני צריכה לעבור קורס בסיסי בשביל זה.
בכל מקרה,יש תקווה!
לגבי אוניברסיטה..עדיין חלוקה בנושא, אני צריכה לרחרח עוד..בכל מקרה, רק התחלתי,ואני מקווה שהפעם אצליח ובגדול.
אז למה כל החפירה הזו? כי מה שרשמת-על שיווק ומכירה, זה כל כך נכון. אני יכולה להיות הכותבת הכי מוכשרת בעולם, אם אני לא אדע לשווק את עצמי, הספר או התסריט שלי לעולם לא יניבו פירות.
שאלתי לי אלייך, היא בקשתי לעזרתך לגבי הוצאה לאור של הספר. הוא הראשון שלי, ואני רוצה לעשות את זה טוב.
אשמח לגבי טיפים בנושא- למי לפנות,עלות,כיצד לשווק,כיצד לפרסם
אודה לך מאוד!
פלוני says
23 בנובמבר 2016 at 14:28תודה
משה says
14 בינואר 2017 at 11:17אהלן רגב,
לומר לזכותך הכתיבה יפה ואהבתי את המאמר ולמרות שזה רק עוד אמצעי שיווק כמו התמונות, הפייסבוק, והפוסטים שלך כדי לשווק את הספר שלך (שיכול להיות שהוא מעניין דווקא)
העלתה לי רעיון נחמד שכבר מחר אנסה ליישם
כך ש… תודה רבה ובהצלחה לנו!
חיים says
27 ביוני 2017 at 19:23מאמר מצוין. תודה
ענבל says
21 באוגוסט 2018 at 12:06שלום רגב. קוראים לי ענבל וקודם כל אני רוצה לומר לך שטרם יצא לי לקרוא את הספר אבל הוא בידיי :) וזה ייקרה ממש בקרוב. בינתיים קראתי פה באתר ואני מעריצה את דרך המחשבה שלך ואת צורת הכתיבה.
ועכשיו ל”התלבטות” שלי. אני בת 24 ומהרגע שהתחלתי לחשוב (לפני בערך עשור) “מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה” היה לי ברור שאני רוצה להיות עצמאית ולהקים עסק שיהיה מדהים בתחומו. אני מאוד מאמינה ביכולות שלי ויש לי גם אח שכבר כמה שנים מנסה לצאת לדרך משלו מעולם ההייטק. מה שמונע ממני זה כמה דברים- הדבר הראשון זה שפשוט אין לי רעיון.
רעיון שיהיה לי במחשבה ואני אגיד “זה הדבר”, רעיון גדול להבדיל מנגיד סתם מישהו שפותח חנות תבלינים. כשמגיעים רעיונות אני תמיד מוצאת בהם פאקים או מספרת למישהו והוא מוצא לי פאקים ואז אני מוותרת ומנסה לחשוב על משהו אחר. חלק גדול מהעניין בזה הוא שיש לי פחד נורא גדול מלאבד סכומי כסף גדולים ושלא ייצא כלום בסוף.
גדלתי עם אבא בצבא קבע שמקדש ( באמת מקדש) את היציבות בחיים של אנשים שכירים ומאמין בכל ליבו שרק זאת הדרך לחיות (בעיניי זה זוועתי הבינוניות הזאת) והרבה פעמים אני מוצאת שעם כמה שאני לא מסכימה איתו אני נאלצת להסכים כי זה באמת נותן יציבות בחיים. קראת את המאמר כאן ומה שכתבת אלו מילים שמהדהדות לי כל חיי בראש בצורה כזאת או אחרת. בגלל הגיל שלי אני נמצאת לקראת נקודת שבירה של להירשם ללימודים שלא מעניינים אותי בכלל ואני פשוט מתוסכלת מהחיים בצורה הזאת.
אשמח אם תיתן לי עצות או סתם תרגיע אותי כי אני מיואשת. תודה מראש ומעריצה את הדרך שלך, באמת.
הראל says
21 באוגוסט 2018 at 12:10שלום שמי הראל השתחררתי לפני חודשיים מהצבא ופשוט התחלתי להתערער קצת חשבתי שכשאצא אני אטרוף את העולם ואהיה מלא ברעיונות וכשזה קרה פשוט לא הצלחתי להבין מה אני עושה,אני לא חושב שאני בן אדם של התבנית של לשבת במשרד תשע שעות ביום ולחזור הביתה וחוזר חלילה אני לא פוסל תואר אבל לפעמיים זה נשמע קצת חונק ולא משתלם בסופו של דבר. במהלך החודשיים שאני משוחרר אני פשוט לא יודע מה לעשות לאן לפנות וכל הזמן מתרוצצות מחשבות קראתי את המאמר וממש התלהבתי למרות שיותר מדי במה לעסוק ואיך להתקדם ולאן לפנות אין לי כיוון, המבוגרים שמסביבי תמיד ממליצים ללמוד ולמצוא עבודה מסודרת אני לא יודע אם זאת הדרך הנכונה חשבתי אולי תוכל ליצור איתי קשר ולעזור לי קצת.
בר says
21 באוגוסט 2018 at 12:15רגב שלום
קראתי ואני ממשיך לקרוא את הכתבה והייתי מעוניין לשאול אותך שתי שאלות:
1. האם תהיה מוכן לעשות הרצאות בפני קהל מתישהו כי אני באמת מעריך את התובנות שלך.
2.הזכרת בפיסקה של היכולת ליצור קשרים חברתים שמדובר בנקודה טיפה טריקית אז הייתי מעוניין להתייעץ איתך בנושא: אני ניסיתי הרבה שנים בבית הספר והתיכון ליצור חברויות שלא באמת הצליחו להחזיק מעמד לזמן רב- הייתי לי מאוד התחושה של לא להרגיש שייך או תחושה כללית של “שפוט” של אחרים שעושה דברים גם אם הם לא לרוחו. בנוסף תמיד הרגשתי שאני נופל בפוליטקה הארגונית ומואשם בצביעות ביחסי אנוש אבל מהסיבה הפשוטה שלא באמת סיפרו לי את האמת לגבי מישהו מסויים. האם יש לך איזשהי עצה כללית לפתח את האינטליגנציה הרגשית?
בתודה,בר
עידו says
22 באוגוסט 2018 at 13:46אהלן אחי, יש לי דילמה שרציתי לשמוע את דעתך עליה:
אני כרגע בן 21 עם פז”ם של שנתיים בצבא ומשרת בחי”ר בגדודים, כמפקד (מ”כ).
השירות בגדודים בהחלט נתן לי הרבה כלים לחיים וניסיון אבל נדבר תכלס זה חרא של מקום להיות בו. והדבר היחידי שטוב בגדודים זה החברים שאיתך. אחרי שנתיים במערכת אני יכול להגיד שלאנשים רק נדפק פה המוח והם מאבדים את האנרגיות שלהם. עלתה בי המחשבה של לבקש מיונים ולנסות להגיע ליחידה מובחרת. מה שאומר שאני גם אצטרך להאריך את השירות שלי. הרצון נובע מתוך זה שלהיות במקום כזה טוב והחיכוך עם אנשים שמאמינים חיים ופועלים לפי “רוצה ויהיה” ,לעבור הכשרה שתביא אותי לכל מצב קיצון אפשרי פיזי ומנטלי, תבנה אותי להמשך החיים בצורה טובה יותר. מעבר לכך שהשירות שלי יהיה הרבה יותר מעניין ופורה מאשר לשמור פה לשמור שם (נכתב מתוך ש.ג).
בגדודים כל מה שאני מרגיש זה שיום רודף יום שעה רודפת שעה, עד מתי וכמה עוד וכל החרא הזה. אין פה אנשים שבאים בשמחה לשגרת היום יום. אני רוצה לסיים את השירות בראש מורם ולומר לעצמי שהתפתחתי וגדלתי פה. שאם הייתי חוזר בזמן הייתי עושה את אותו הדבר עוד פעם. שעשיתי בהכשרה שלי את מה שחשבתי לבלתי אפשרי. שמתחתי את גבולות היכולת שלי עד לקצה. כרגע אני מעיף מבט אחורה ומתאכזב מהרבה דברים בשירות שלי. אני מודע לעובדה שתרמתי המון ושאני לא איזה משק ממטרות בבקום. תפסתי קווים בצפון ובחברון וקרעתי את הנשמה בשביל החברה אבל עדיין יש בי אכזבה מאיך שאני עתיד, (כרגע) ,לצאת מצה”ל. אני יודע שאני לוחם טוב. ואני מקווה שאהיה מסוגל למצוא את האנרגיות אחרי שנתיים ולהתברג במקום אחר. אבל : במידה ואעבור את מסכת הבירוקרטיה של הצבא אני שואל את עצמי:
האם כל זה שווה את הדחייה של תחילת החיים שלי?
רון says
22 באוגוסט 2018 at 15:52הי רגב,
אני מקווה שתקרא את ההודעה הזאת כי היא תוכל לעזור לי מאוד בהמשך..
אני כעת נמצא שבעה חודשים לפני השחרור,אני חייל בצנחנים, נפצעתי לא מזמן..ומאז אני חושב הלאה, לאן אני יכול להתקדם ואיזה מטרות להציב לי בהמשך החיים. במקרה היום חשבתי כמה הייתי רוצה להצליח בחיים, לגרום לאנשים מסביבי אושר, לדאוג לעצמי כלכלית ולהיות בראש ובראשונה בריא..ואז קראתי את הפוסט הזה והתרשמתי. אני לא אדם של שיווק או מכירות אבל הצגת בפניי צד שונה של הערכים האלה והבנתי שאם משקיעים במה שרוצים מגיעים גם להשגים. אחד מהחלומות שלי הוא לגור בקליפורניה על החוף עם בריכה, כמעט כמו כל אדם בעולם..אבל הדרך להגיע לשם היא לא פחות מהנת מהמטרה.
יש לי מחשבות להקים בעוד מספר שנים עסק משפחתי יחד עם אמא והאחיות…וכמו שאמרת הוא צריך להיות בהתאם לעולם שלנו היום.בהתאם לצרכן.אני מבין מה זה אומר ואני גם אתעמק בזה עוד…. אבל קודם אני צריך לשפר את הביטחון העצמי שלי כדי להגיע לאן שאני רוצה להגיע. יש לי חברה מדהימה כבר שבעה חודשים שהיא גם החברה הראשונה שלי.. חשבתי לא מזמן כל תקופה של עבודה בחול אם זה מה שצריך בשביל לממן לי את העסק או מה שזה יהיה והיא הרבה נגד וזה מוריד אותי קצת אני מודה. אני מבקש שתתן לי עצות להמשך כדי שאני אוכל להמשיך לחשוב ובסוף גם לבצע.תודה!
בן says
22 באוגוסט 2018 at 15:56כמה פעמים כתבתי לך ומחקתי וכתבתי ומחקתי ובסוף… יצא מכתב !
כאילו הדרך שלנו עוברת באותם שלבים באותם נקודות מפתח בחיים.
התחלתי הנדסת מכונות בת”א ואין יום שלא עובר לי בראש מה לעזאזל אני עושה פה, לא צריך לפרט יותר מדיי
כל מה שעלה לי לראש מופיע במאמר הראשון שקראתי באתר שלך כשכתבת למה עזבת את הטכניון, הסיבות הן אחד לאחד.
אני לא רואה סיבה להמשיך ללמוד בצורה הזאת באוניברסיטה, מקום של לחוצים וחסרי בטחון ברמה שלא הייתי מאחל לאויבים שלי. אני אמשיך ללמוד לבד חלק מהדברים שמעניינים אותי (אולי אקח קורסים פה ושם מהאקדמיה במה שמעניין אותי) אני מניח שבין אם אתה מצליח להתעשר או לא אתה באמת מאושר ממה שאתה עושה וכל הכבוד לך.
הייתי שמח אם יכולנו לדבר ל5-10 דקות כמו שצריך (אפילו סתם בצ’אט בפייסבוק) כדי להבין יותר לעומק
איך בעצם מתחילים עסק מאפס באינטרנט ומכל מיני תחומים אחרים שבנית בשנים האחרונות
תודה על ההקשבה ושוב, כל הכבוד על מה שאתה כותב כאן באתר כי אין ספק שהסיפורים שלך מעוררי השראה
ונותנים המון מוטיבציה למבולבלים שכאן.
תודה על ההקשבה והמשך שבוע טוב :)
תמשיך עם מה שאתה עושה
אין ספק שבדרך אתה מעצים כל כך הרבה אנשים סביבך
בן
אלי says
21 בינואר 2019 at 10:34אהלן רגב. אני עוקב אחרי האתר שלך כבר כמה שנים טובות, נדהמתי כשמצאתי מישהו עם פילוסופיית חיים דומה לשלי שפשוט יודע להביע בכתב במדויק את מה שאני בטוח שהמון אנשם חושבים לעצמם בראש. מאז שהכרתי את האתר שלך הספקתי להזמין את הספר במהדורה האנגלית שלו בזמנו, נהנתי ממנו מאוד, השתחררתי, טסתי לטיול במזרח של 7 חודשים ששינה לי המון תפיסות, חזרתי לארץ וכל תבונות הטיול התרסקו להן על קרקע המציאות בתוך כשבועיים. לצערי עדיין לא היה לי את האומץ לקחת סיכון. בסוף נרשמתי ללימודי מדעי המחשב בבן גוריון ומפה לשם כבר 3 חודשים שאני אומלל וסובל מכל רגע, לאחרונה החלטתי לקחת החלטה ולפרוש מהתואר. אני מרגיש שיש לי את הפוטנציאל (ואפילו כמה רעיונות טובים) אך אין לי את הכלים והאומץ להוציא אותם אל הפועל. החלטתי לפנות לאדם היחיד שאני מכיר ש”עשה את זה” (אתה) ולהציע לעבוד בשבילך לגמרי בחינם אך ורק כדי שאוכל ללמוד ממך כמה שיותר. אתה תקבל אדם חרוץ ואינטליגנט שיעזור לך לקדם את העסקים שלך לגמרי בחינם ותמורה אני אזכה לקבל קצת מהידע שלך בתחום. בקיצור תחזור אליי אם זה נשמע לך מעניין, אני בטוח שלא תתאכזב.
קרן says
21 בינואר 2019 at 11:03היי רגב, מה שלומך? בימים אלה אני עובדת על סדרה חדשה על דור הY שתשודר בתאגיד השידור הישראלי, בטלוויזיה. אנחנו עושים פרק על שוק ההשכלה הגבוהה ומחפשים מומחה שיוכל להגיד שלא צריך תואר ראשון כדי להצליח, שידבר על החוויה הרגשית של הסטודנט (עוד כמה שנים של בלבול), שאקדמיה זו מסחטת כסף של עוד כמה שנים שלאו דווקא יעזרו למצוא את הכיוון. הפוסט שלך היה מאוד מעניין ואשמח שנדבר, שלחתי לך טלפון למייל.
דניאל says
21 בינואר 2019 at 11:12אני חושב שאחרי 40 שנה מצאתי לנכון לראות בך את הישועה שלי. האם אני יכול ליצור איתך קשר טלפוני?
אסיה says
21 בינואר 2019 at 11:18היי רגב, הגעתי לכתבה שלך כבר פעם שניה, רק שעכשיו זה הרבה יותר מהדהד בי ואשמח לשאול אותך כמה שאלות, גם עברתי מסלול טכניון וחוזר חלילה להתחלה כמו שתיארת, רק שכן יש עבודה כיבכול ואין בעית היצע פשוט יש בעיה אחרת. למדתי מיידית אחרי צבא הנדסת תעשייה וניהול ויחד עם זה עסקתי בסלוניים בצורה רצינית ולא הבנתי למה נכנסתי למערבולת כל כך מוקדםאז לא השקעתי בלימודים, זה התבטא אחרי 3 סמסטרים שכבר היו לי הרבה – לא ניגש למבחנים מפה לשם אמרו לי שבעייתי להמשיך עם אחוזי ההצלחות..לא ניסיתי לשנות את המצב, הפסקתי, ההורים לחצו שבכל זאת אזדרז לסיים תואר, עברתי לכלכלה ומינהל עסקים באוניברביטת חיפה, סיימתי עם ממוצע 90 הכל טוב כביכול. הלימודים שיעממו אותי, בשנה אחרי התואר כן צברתי ניסיון בתחום, אפילו הגעתי להיי טק ושכר גבוה יחסית לתחום. התחלתי שוב להשקיע בריקודים וזכיתי אפילו באליפות הארץ, עזבתי את העבודה בהיי טק, לא מתאים לי 8 שעות אקסל וסביבת סאחים קשה, השאלה שלי אליך היא.. אני רוצה לעסוק באדריכלות, עד אז צריכה הכנסה ממשהו שלא מדכא אותי, ומצד שני לא בא לי לעבוד בתחום, צריכה עזרה בזה.. מצאתי כמובן משהו זמני בתשלום סביר, אבל זה לא מספיק לסגור חובות של תואר שלא מעניין אותי. אז הצילו רגב חחחחחח
אנונימי says
21 בינואר 2019 at 11:39רגב שלום, מאוד נהניתי מהמאמר, אבל יחד עם זאת רציתי לשתף אותך במשהו ולקבל את דעתך.
תראה אני בן 34 אחרי 2 תארים ראשון בכלכלה ושני במנהל עסקים ואני מובטל. למרות הניסיון שיש לי גם בתחום, אני לא מצליח לעבור ראיונות. אין לי קשרים או קומבינות כמו שקוראים לזה, אבל פעם אחת קורות החיים שלי הגיעו לחברה מסוימת דרך מישהי (נקרא לזה קשרים) והראיון היה מאוד קצר וקליל – מה שלא רגיל בדר”כ בראיונות שאני הולך לתחום שלי ובכל זאת גם את זה לא עברתי. עד לפני כחודש הלכתי ועבדתי במה שהיה, כי צריך כסף אז עבדתי כמנהל מחלקה ברמי לוי תמורת גרושים, אחריות ועבודה פיזית לא פשוטה ובסוף נשברתי ועזבתי.בנוגע לקשרים, במהלך החיים ניסיתי כמעט בכל דרך אפשרית ליצור קשרים כאלה או אחרים ולא משנה באיזו דרך ופשוט לא הצלחתי. אני כן אדם חברותי ואני כן אחד שמתחברים אליו די בקלות ובכל זאת לא הולך והנה אני נמצא איפה שאני נמצא.הייתה לי משרה פעם של עובד בנק בהנהלה הראשית של אחד הבנקים, עבדתי דרך כח אדם למשך 7 חודשים כהחלפה לחל”ד ונתתי את הנשמה, כדי להראות שאני מעולה והכי טוב, למרות שזה היה תפקיד מעפן ולא מתאים לרמה שלי אבל ראיתי לנגד עיני את ההמשך. במהלך הזמן הזה שעבדתי שם התחבבתי על כולם, הייתה איזו מנהלת מחלקה שאיכשהו התחלנו לדבר ולצאת יחד להפסקות סיגריה ואחרי כמה זמן וגם עם טאקט זרקתי לה שאני עם תארים וניסיון. ואיזו תשובה קיבלתי? אני מצטערת, אני לא יכולה לעזור. תגיש קו”ח למשאבי אנוש. אתה מבין? ויש אנשים שכן מצליח להם ונכנסים דרך אחרים בצורה נוחה, קלה ובלי כל התהליכים הקשים שאני עובר בדרך לקבלה למשרה. אני זוכר שבכל הזדמנות שהייתה לי אם זה כשאני מחכה לאוטובוס או במקומות אחרים כשנוצרה הסיטואציה לדבר עם אנשים אז דיברתי ותוך כדי זרקתי את העניין הזה שאני מחפש עבודה. חלק נתנו אימייל, חלק לקחו ממני אימייל ובסוף מה? נכון, ניחשת נכון: כלום!!! לאחרונה ואולי עכשיו תגיד שאני משוגע, אבל אני לא רואה בעיניים כי אני ממש סובל וזה לא פשוט להיות בן 34, רווק וגר עם ההורים אז אין לי ברירה ואני מנסה בכל דרך אפשרית למצוא עבודה נורמלית, ולכן איכשהו הגעתי לפייסבוק של מנכ”ל לשעבר של אחד מהחברות הגדולות במשק וכמובן שפניתי עם טאקט על רקע עדתי (שנינו מאותה עדה) וככה התחלתי את השיחה. השיחה זרמה והתגלגלה למקום שהוא אמר לי תשלח לי קו”ח לאימייל שלי ואני אשתדל לעזור, אבל לא מבטיח – מה שכולם אומרים. חייב לציין שלא אמרתי לו כלום וגם לא רמזתי, שאני רוצה את עזרתו או משהו בסגנון. לאחר שהוא כתב זאת, כמובן שאמרתי לו תודה רבה ואני מעריך מאוד וכתבתי עוד משהו קטן. והבן אדם קרא את ההודעה וכבר לא ענה פה בפייסבוק. למחרת שלחתי לו מייל עם הקו”ח שלי ובינתיים כלום ושום דבר. שלא תבין אותי לא נכון, כי אולי זה נראה לי שאני חושב שמישהו חייב לי משהו ואני ממש ממש לא חושב ככה. אבל זה ממש מתסכל אותי שאני לא מצליח בשום דרך לעשות משהו עם עצמי. אין לי אמצעים כלכליים ואין לי גב כלכלי כזה או אחר ומזל שאני לא צריך לשלם שכירות, אחרת הייתי ברחוב כנראה. החיים שלי לא פשוטים וזה גם משפיע על החלק הפנימי.
אשמח ככה שתקרא ובזמנך תגיב למה שכתבתי
תודה רבה
ליאור says
21 בינואר 2019 at 19:45היי רגע מה נשמע? הרגע סיימתי את הכתבה!
כרגע אני סטונדט בבן גוריון לתואר ראשון בהנדסת מערכות מידע
בתקופה האחרונה אני נמנע מללכת ללימודים ובעיקר מחפש את עצמי ומה אני רוצה מעצמי
הכתבה מנוסחת בצורה מדהימה ונגעת בהמון נקודות למחשב שכבר עלו בראשי לא פעם
הצלחתי להתחבר ללא מעט מהדברים שאתה רושם
אשמח אם נוכל לדבר ואפילו להיפגש אם אפשר
תודה מראש!
ליאור
רוני says
21 בינואר 2019 at 20:01אהלן רגב,קראתי כמה מהמאמרים שלך ואני חייב להגיד שנורא נורא התרשמתי והתאהבתי במה שרשמתה,אני בעצמי טיילתי לא בקצת מקומות בעולם ואני מאמין שהלימודים האמיתיים מתחילים קודם כל מעצמך ,השאלה היא….מאיפה אני מתחיל?אני ישמח לתשובה
מעיין says
21 בינואר 2019 at 20:05היי רגב, מה נשמע?
היום החלטתי לפרוש מהאוניברסיטה אחרי שנה של סבל רצוף. חיפשתי בגוגל “מה לעשות עם החיים בלי תואר” ונתקלתי בבלוג שלך שנתן לי השראה.
אני בת 25, וקלולס לגמרי בנוגע למה הלאה.
יש לך עצות בשבילי?
מיכאל says
14 באוקטובר 2019 at 16:36היי מעיין, אשמח לשמוע לאילו מסקנות הגעת
אנונימי says
21 בינואר 2019 at 20:08היי רגב קראתי את המאמר והייתי חייב לשלוח לך הודעה מקווה שיהיה לך זמן תוכל לענות לי ,
העניין הוא כזה, אני מאוד אוהב במה, משחק, שירה, למדתי פיתוח קול שלוש שנים בגיל צעיר ולפני הצבא שנתיים משחק תאטרון, כרגע אני חייב משוחרר ואספתי קצת כסף לימודים, קבלתי מלגה שמשלמת לי 50 אחוז על כל שנה לא משנה איזה תואר אבחר, על לימודי משחק תעודה לא משלמים לי כלום רק על לימודי תואר פלוס הוראה, השאלה שלי האם ללכת וללמוד את התואר שכולל משחק והוראה למרות שאין שם הרבה פרקטיקה של משחק או שאני יכול להצליח גם בלי זה פשוט ליצור לי דרך נכונה ולוותר על כל המלגות וה50 אחוז הנחה שמגיע לי כחייל משוחרר?
סליחה על החפירה הזו אשמח אם תענה לי אני באמת מאוד מבולבל…
רונן says
21 בינואר 2019 at 20:29אהלן רגב,
אני עוקב אחרי הדברים שאתה כותב כבר כמה שנים, ומעבר לזה שאני נהנה, מאוד התרשמתי מאיך ששיווקת ופרסמת את הספר שלך. בכל מקרה, בשנתיים האחרונות כתבתי ספר על איזה סיפור מטורף שקרה לי בצבא עם איזו בחורה, ועכשיו כשסיימתי אני מתלבט על איך אני רוצה לפרסם ולהוציא אותו לאור. תוכל לתת לי הצעת מחיר לעזרה בפרסום ושיווק הספר? אם אתה רוצה עוד פרטים על הספר וכדומה, תעדכן אותי.
יאללה מחכה לשמוע ממך, נשתמע
עידן says
21 בינואר 2019 at 20:30שלום רגב, מה שלומך? אני בצומת דרכים בחיי ולא מצאתי אדם יותר מתאים לדבר איתו יותר ממך. על אף המלצת רבותינו שאמרו: “מרבה עצה- מרבה תבונה” אני ידוע בתור אחד שאוהב לעשות דברים בדרך שלו ולא נוטל עצות מאחרים. עם זאת, לכל כלל יש יוצא מן הכלל ולאחר שקראתי את המאמר שלך בנוגע ללימודי תואר ראשון התרשמתי ואני מעוניין להיפגש איתך גם אם זה כרוך בתשלום. אשמח לתגבותך ובמידה והתשובה חיובית אשמח להיפגש איתך בהקדם האפשרי (אך בלי לחץ ?)
שירלי says
21 בינואר 2019 at 20:31היי רגב, קראתי מאמר שלך ודרכו הגעתי לעמוד שלך אז היי:) יש לי שאלה אליך, אין לי דרך יפה לנסח אותה והיא נשמעת קצת חצופה(לפחות בעיניי) אבל אני כל כך רוצה לדעת את התשובה אז-
אתה מטייל בעולם- מאיפה הכסף לזה? איך אני ממצב איקס מגיעה למצב שיש לי כסף לטייל בעולם ואני לא שכירה? אשמח לשמוע מה אתה עושה-ממקום של ללמוד ממך, לא ממקום של ‘לרדת לך לחיים’? תודה